ציון 7.10 במסגרות החינוך לגיל הרך- מה עושים?

קבלו עדכונים אחת לשבוע על פוסטים חדשים בבלוג:

Leave this field empty if you're human:

בתאריך 7.10.2024 יחול יום השנה למהלומת הפתע והטבח של מחבלי חמאס ביישובי עוטף עזה, ולתחילת מלחמת "חרבות ברזל" שבאה בעקבותיה. מלחמה מתמשכת שאין לדעת מתי תסתיים. המלחמה מתנהלת בעזה, בגבול הצפון, ולה הסתעפויות נוספות ביהודה ושומרון ובהחלפת מהלומות עם החותים ועם איראן. אנו מצויים בשנה בין הקשות, אם לא הקשה ביותר מאז קום המדינה. 

מספר הנפגעים במהלך המלחמה חסר תקדים. 1145 אזרחים (ישראלים יהודים וערבים וזרים) וחיילים נרצחו באכזריות בשבעה באוקטובר. 251 אנשים (חיים וגופות) נחטפו בשבת השחורה לעזה. ביניהם ילדים ונערים. שני ילדים צעירים, כפיר ואריאל ביבס עדיין בעזה כשגורלם וגורל אימם לא ידוע. גם אביהם חטוף בעזה. נזכיר שעד חודש אוגוסט הושבו 117 חטופים חיים וחולצו 37 גופות. עובד תאילנדי לא חוקי נחשב לנעדר ולא ידוע מה עלה בגורלו. נכון לספטמבר 2024, 97 חטופים (חיים ומתים) נמצאים עדיין בעזה בנוסף לשני אזרחים שחצו את הגבול ומוחזקים בידי חמאס ושני חללי צה"ל ממבצע צוק איתן. כך שנכון לזמן כתיבת הפוסט 101 חטופים חיים ומתים מוחזקים עדיין בעזה.

החברה הישראלית ממשיכה לדמם מאז השבעה באוקטובר 2023. חיילים ואזרחים ממשיכים להיהרג. אזרחים נפגעו ונפגעים מטילים (ביניהם 12 ילדים ונערים במגדל שאמס וזוג הורים שנסע ברכבו בכבישי הגולן). חיילים נהרגים בעיקר בקרבות בעזה אבל גם בחזיתות האחרות; אזרחים ושוטרים נהרגים מפיגועים. כ- 350,000 חיילים וחיילות גויסו למילואים בתחילת המלחמה. המשמעות של הנתון הזה הוא מאות אלפי משפחות וילדים החיים בחשש לחייהם של בני משפחותיהם המגויסים. מאות אלפי אנשים פונו מבתיהם ונכון לספטמבר 2024 כ-80,000 אנשים מפונים מבתיהם, ביניהם 19,600 תלמידים ו- 1,960 מורים וגננות. ניתן לדבר על מעגלים רחבים של פגיעה: כאלו שנפגעו באופן ישיר במהלך השבת השחורה עצמה ולאחריה; האוכלוסייה בעוטף ובצפון (הגליל העליון והגולן), המצויה כולה באיום ישיר ומתמשך. עם זאת, ניתן לקבוע שאין כמעט תושבים בישראל שלא נפגעו וממשיכים להיפגע בצורה עקיפה מהמשבר הביטחוני החמור והמתמשך.

לאור המשמעות העמוקה של מלחמה זו מתבקש לציין את ה-7.10 כיום שבו החל הכול, באופן כללי ובמוסדות החינוך בפרט. יתרה מזו, בישיבת ממשלה שנערכה ב-17 במרץ 2024, אישרה הממשלה פה אחד כי בכל שנה בכ"ד בתשרי יצוין יום זיכרון לאומי לציון אירועי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. עוד הוחלט כי בשנה הראשונה לציון היום הלאומי, שנת 2024, ייערך באופן חד פעמי טקס גם בתאריך הלועזי – ב-7 באוקטובר, והחל משנת 2025 יצוין יום זיכרון לאומי לציון אירועי 7.10 ומלחמת חרבות ברזל בתאריך העברי שבו חל 7.10.2023, כ"ד בתשרי. יום הזיכרון לאירועי 7 לאוקטובר ומלחמת חרבות ברזל מצטרף לשני ימי הזיכרון המצוינים בישראל: יום הזיכרון לשואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה. על פי הצעות החוק שהוגשו, מנהגי היום יכללו מספר דרכי הנצחה, בהן טקס זיכרון ממלכתי, צפירה לציון שתי דקות דומיה, הורדת דגל המדינה לחצי התורן במוסדות המדינה ובצה"ל, ישיבה ממלכתית במליאת הכנסת, ציון היום במוסדות המדינה ובמוסדות החינוך, התאמת תוכני שידור ברשתות השידור בהתאם לאופי יום הזיכרון, והשבתה של בתי אוכל ובתי עינוגים (המכלול). אלו פרטים הנוגעים לציון יום הזיכרון הלאומי שהיו כלולות בהצעות השונות. נכון לזמן כתיבת הפוסט לא ברור מה מתוך ההצעות יקוים בשבעה לאוקטובר 2024 . לא ברור אם תהיה צפירה בכלל ואם היא תישמע בזמן הלימודים. משיחות עם נשות חינוך הבנתי שהנטייה לא להשמיע צפירה בבוקר: עצם שמיעת הצפירה עלולה להוות טריגר לחרדות המקושרות לצפירה של השעה 6:29 בשבעה לאוקטובר.

היבט נוסף שיש להביא בחשבון הוא שבשנה האחרונה אנחנו חווים משבר אמון במוסדות שונים של המדינה. אני רואה אפוא כמטרה מרכזית בכל יישום תוכנית חינוכית ובתוכנית לציון יום הזיכרון למלחמת חרבות ברזל ביסוס אמון בצוות החינוכי ובמסגרת החינוכית. חשוב תמיד וגם בימי זיכרון, כולל יום הזיכרון למלחמת חרבות ברזל, לפעול בעקביות בדרך שנותנת סיבה להורי הילדים ולילדים עצמם לסמוך על שיקול דעתה של הגננת\המורה ועל מחויבותה העמוקה לטובת כל ילד וילדה המגיעים למסגרת החינוכית שאותה היא מנהלת. לשם כך הכרחי להשקיע משחבה רבה בתכנון העשייה החינוכית סביב השבעה באוקטובר וביום עצמו והכרחי לעדכן מראש את הורי הילדים בתוכניות ודרכי הפעולה סביב האופן שבו יצוין יום הזיכרון. חשוב לא פחות מכך לבקש מידע על קרובי משפחה של כל ילד וילדה שנפגעו בכלל ובמלחמה האחרונה לרבות באירועי השבעה לאוקטובר.

הבעיה המרכזית עם ציון יום הזיכרון לאירועי ה-7.10 ולמלחמת חרבות ברזל היא שאנחנו מצויים עדיין בעיצומו של המשבר ביטחוני שהחל בשבעה באוקטובר, וחסרה לכולנו פרספקטיבה של זמן המאפשרת לעצב את יום הזיכרון הלאומי. בנוסף, הכרחי לזכור שכמות האנשים שהמשבר הביטחוני ממשיך לפגוע בהם היא כה רבה שמדובר בפצע מדמם. כך שחלק מהבעיה היא בעיה קיומית עכשווית. בהיעדר מסורת מגובשת לא כל כך ברור כיצד יתעצב יום הזיכרון הזה במדינה. לאור כל זאת, נדרש להשקיע מחשבה ולהישען עד כמה שאפשר על רכיבים מוכרים במרכיבים את ציון ימי הזיכרון לצד ניסיון לגעת בתכנים המיוחדים למה שהתרחש במהלך שת מלחמת חרבות ברזל.

הערה כללית אחרונה. בהיעדר צפירה צפויה במהלך יום הלימודים ב- 7.10, עשויה להתעורר מחשבה שאולי ניתן לא לציין את יום הזיכרון בחינוך לגיל הרך. אני לא חושבת שנכון לילדים ולחברה להמשיך הלאה מבלי להתייחס ליום הזיכרון המיוחד הזה. אני רואה בציון יום הזיכרון הזדמנות לכולנו, כולל לילדים, לעצור ולחשוב מה היה לנו השנה, איך נביע תודה והערכה למי שהקריב עצמו למען החברה ואיך נמשיך הלאה תוך כדי המשבר הביטחוני המתמשך ואחריו. בפעולות החינוכיות חייבות עם זאת להיות מותאמות גיל והקשר ספציפי של האזור ושל כל מוסד חינוכי.

אני מפנה לכתבה בעתיון הארץ שהתפרסמה ב30.9.2024 המדור משפחה בעיתון "הארץ" המציגה בצורה תמציתית את תפיסת ציון השבעה באוקטובר המוצגת בפוסט זה. לכתבה הנושאת את השם:"כיצד לציין את יום השנה לפרוץ המלחמה עבור ילדים צעירים?"

ציון אירועי השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל במסגרות החינוך לגיל הרך

ילדים בכל הגילים צפויים להימצא במסגרות החינוך שלהם בתאריך 7.10.2024. יום הזיכרון הלאומי יצוין ביום שני, אחרי ראש השנה ולפני יום כיפור. ביום זה צפויים להתקיים טקס מוקלט של הממשלה וטקס אזרחי בשעות הערב. מעבר לכך שמסגרות החינוך נדרשות לציין את השביעי באוקטובר, אני חושבת שציון יום זה במערכת החינוך חשוב לילדים, למורים ולקהילות השונות. אירועי השנה האחרונה הינם כל כך דרמטיים וקשים שהכרחי לעצור מהעשייה היומיומית ולהקדיש להם ולאנשים שנפגעו ועודם נפגעים במהלכם זמן ומחשבה. ציון ימי זיכרון בא לתת ביטוי מקביל לעצב ולכאב עקב האובדן שאנו חווים ולשדר מסר ברור שאנחנו זוכרים ומוקירים את האזרחים והחיילים שנהרגו בהיותם תושבים במדינה ותוך כדי ניסיון להגן על אנשים ולהילחם למענם, בין אם הם חיילים או אזרחים. ציון ימי הזיכרון מבטא גם רצון להעניק משמעות לאובדן ולעורר תקווה בקרב הילדים מתוך התייחסות נרחבת לביטויי הסולידריות, ההתנדבות והנתינה שאפיינו את התנהלותם של אנשים יחידים וארגונים אזרחיים כמו גם של הלוחמים שחרפו נפשם בשנה האחרונה. כמו יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל גם יום הזיכרון לציון השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל הוא יום זיכרון ישראלי שבו נפגעו יהודים ולא יהודים כאחד. זאת בשונה מיום הזיכרון לשואה שהוא יום זיכרון יהודי (ההיסטוריונית חנה יבלונקה הציעה את האבחנה החשובה הזו).

אופן הציון של יום הזיכרון מחייב חשיבה מעמיקה המביאה בחשבון את מאפייני הקהילות, הישובים שבהם שוכנים מוסדות החינוך, גיל הילדים כמו גם התפיסות, הפרשנות וההתנסויות של נשות הצוות החינוכי שאמונות על תכנון ועבודה ביום זה. אני מזכירה שלא מדובר ב"מערך" פעילות טכני ליום הזיכרון. מדובר בהתייחסות חינוכית מעמיקה, מושכלת ורגישה שבאה לתת ביטוי לרצון להוקיר את אלו שאיבדו את חייהם. בנוסף, ציון יום הזיכרון עשוי להזכיר את הפרטים ואת הארגונים שהתגייסו לעזור בתחילת המלחמה כמו גם לעודד לחשיבה מה נעשה הלאה במהלך שנת תשפ"ה.

בהיעדר דגם קיים של ציון יום הזיכרון החדש הזה, אני משערת שהתכנים של יום הזיכרון ישאו אופי שונה באזורים שונים בישראל. שהרי יום הזיכרון בשדרות, אופקים, קיבוצי ומושבי העוטף, בפזורה הבדואית, בדיור הזמני שאליו פונו תושבי הצפון ותושבי העוטף, בקהילות המפונות של קריית שמונה, בקצרין, במג'דל שאמס, בתל אביב, בנתניה והרצליה יהיו שונים כפועל יוצא של המטען האישי של המבוגרים והילדים במקומות האלה. עם זאת, חשוב לצקת ביום הזיכרון רכיבים שיהיו זהים בכל המדינה כביטוי לשותפות הגורל של כל תושבי מדינת ישראל.

בימי הזיכרון המוכרים, הצפירה, הורדת הדגל לחצי התורן והשבתת בתי אוכל ובתי עינוגים מהווים סממנים לאומיים. ברבות ממסגרות החינוך נוסף מנהג שולחן זיכרון הכולל בעיקר נר זיכרון דולק. אני משערת שמלבד צפירה כל יתר הסממנים יכללו ביום הזיכרון לאירועי השבעה באוקטובר ולמלחמת חרבות ברזל. במקום הצפירה אני חושבת שניתן להסכים (וודאי במערכת החינוך בכלל כולל מערכת החינוך לגיל הרך) על דקת דומיה לזכר הקורבנות. רצוי באותה השעה, אולי שעה 11 בבוקר. בשבעה לאוקטובר (2023) ובימים שבאו בעקבות השבת השחורה היינו עדים במקביל למעשים הברבריים של המחבלים וההמון, גם לגילויי סולידריות וגבורה מצד אזרחים וחיילים שסיכנו את חייהם על מנת להציל אנשים. ארגונים אזרחיים נחלצו לעזרת המשפחות והמפונים לפני שהממשלה הצליחה להתארגן. לכן אני חושבת שראוי שמלבד הוקרה לקורבנות השבת השחורה והמלחמה, ייעשה ניסיון להכיר גם בתרומתם של אנשים פרטיים וארגונים שתרמו לקהילה. יכול להיות שמתאים בכל קהילה להודות לאנשים ולארגונים שהתגייסו לסייע. טוב יהיה שכחלק מציון יום הזיכרון לאירועי השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל תהיה התמקדות גם בתוכניות לעתיד לשנה הקרובה, גם בהתחשב בכך ש- 7.10.2024 חל בין ראש השנה ליום כיפור.

לפני שאציג מספר רעיונות לפעולות שבעיניי ניתן לערוך בחינוך לגיל הרך ביום הזיכרון לאירועי 7.10 ולמלחמת חרבות ברזל, אחזור על מספר מאפיינים המייחדים ילדים בגיל הגן שיש להביא אותם בחשבון בשעה שמשוחחים עם הילדים ומתכננים פעולות עבורם. אני חייבת לציין את התדריך המצוין של שפ"י הנוגע להתייחסות לימי הזיכרון בקרב ילדי הגן. אני מעריכה שמה שכתוב בפוסט זה עולה בקנה אחד עם המלצותיהם.

מה צריך לזכור כאשר מדובר בעבודה עם ילדים בחינוך לגיל הרך בכלל וסביב אירועים טעונים רגשית בפרט?

1. האופן שבו חווים ילדים צעירים אירועים בכלל ואירועים ביטחוניים מערערים במיוחד תלוי לטוב ולרע בסביבה שבה הם חיים ובמידת הביטחון שנבנה עבורם על ידי הורים וצוות חינוכי במסגרות החינוך. על כן על הצוות החינוכי לבנות סביבה סביב יום הזיכרון שיש בה איזון בין אפשור של הבעה רגשית של הילדים לבין מוגנות פסיכולוגית ופיזית עד כמה שהדבר נתון להשפעתה של אשת החינוך.
2. ילדים מפרשים באופן אקטיבי את המידע שהם מקבלים ומסיקים מסקנות שעלולות להלחיץ אותם. אנחנו אחראים על מה שאנחנו אומרים אבל אם אנחנו לא נבדוק, אנחנו עלולים שלא לדעת כיצד פירשו הילדים את דברינו. לכן הכרחי למצוא דרכים לבדוק איך הילדים מפרשים את המציאות ואת מה שאנחנו אומרים להם כל הזמן.
3. ילדים בגיל הגן נמצאים לרוב על רצף של הבנת המשמעות של המוות. יש להביא בחשבון שישנה שונות גדולה בין ילדים בני אותו גיל במידת הדיוק שבה הם תופסים את המוות. מה שתורם בין היתר להבנה מדויקת של המוות הוא ההתנסות של הילדים עם הנושא. השערתי היא שילדים בגיל הגן בישראל התקדמו מאוד שלא בטובתם בהבנת המוות בחודשי המלחמה. ילדים בגיל הגן אינם תופסים בהכרח את המוות כדבר אוניברסאלי שיחול על כל גוף חי והם אינם מקבלים את העובדה שהמוות יחול במוקדם או במאוחר על כל אחד ואחת מאיתנו. יתרה מזו, הם אינם מבינים שהעיתוי של המוות איננו בשליטתנו ויש בעיתוי שלו אי וודאות. הם נוטים להבין קודם שהמוות יחול על אנשים אחרים ורק לבסוף שהמוות יחול גם עליהם עצמם. חשוב גם שנבין ששאלות הילדים בגיל הגן על המוות הן מצד אחד שאלות חקרניות (איך נראה ומרגיש אדם מת? כמו שהם שואלים מה קרה ללימון הרקוב), ומצד שני דאגתם נתונה לשאלה מי יטפל בהם אם יקרה משהו להוריהם, מי מטפל בילדים היתומים? ולכן חשוב שבהתייחסותנו לשאלותיהם ניתן מענה לשאלה שלא תמיד נשאלת באופן ישיר :"מי מטפל בילדים הקטנים של אדם שמת?". זאת ועוד, ילדים בגיל הגן נוטים לעתים לראות את המוות כתהליך הפיך. אי הבנה זו מהווה עבור הילדים סוג של גורם חוסן בהתמודדות עם מות קרובים כי יש להם את האמונה הפנימית שלהם שהמת יחזור. בכל אופן חשוב שהמבוגרים בסביבתם של הילדים יציינו שמדובר בתהליך בלתי הפיך, שהמת לא יחזור, ותמיד לצרף את המשפט שהילדים הקטנים יטופלו על ידי בני משפחה קרובים אחרים. ילדים בגיל הגן גם לא יבינו קרוב לוודאי שהמוות כרוך בהפסקת פעולות ביולוגיות: הפסקת נשימה, הפסקת הפעולה של הלב, אי היכולת לאכול, לזוז, לישון. נמצא גם שילדים יבינו הפסקה של פעולות חיצוניות (כגון לאכול וללכת) לפני שיבינו הפסקה של פעולות פנימיות (לנשום, פעולות הלב וכו'). ילדים בגיל הגן אינם מבינים לרוב את סיבת המוות ככשל של תהליכים ביולוגיים. הם נוטים לספק סיבות לא  "מדויקות" כגון התנהגות לא טובה של מישהו, כעס. חשוב מאוד להקשיב לפרשנויות אלו של הילדים לגבי הסיבות של המוות כי לעתים ילדים מאשימים את עצמם במוות של קרוב משפחה ואת העיוות הזה הכרחי לתקן.
4. ילדים בגיל הגן חווים אבל. על התמודדות עם אבל ואובדן אצל ילדים ומתבגרים אפשר למצוא התייחסות במאמרה המצוין של רונית שלו באתר פסיכולוגיה עברית. ילדים כמו מבוגרים מתאבלים על אובדן. הדבר העיקרי שכנראה מבדיל בין אבל של מבוגרים לבין אבל של ילדים הוא תלותם של הילדים במשענת שמספקים המבוגרים בחייהם כדי להתמודד עם האבל. על כן בצדק רב מצוין במאמר שילדים לעתים קרובות אינם מקבלים מספיק הכרה באבל שהם חווים ותמיכה בהתמודדותם אתו. חשוב להיות אפוא קשובים לילדים, לגלות אמפתיה איתם, לאפשר להם להביע את עצמם ולהוות כתובת עבורם.

מטרות הטיפול ביום הזיכרון לאירועי  7.10 ולמלחמת חרבות ברזל

1. להבין איך כל ילד וילדה באותה מסגרת חינוכית חווו את אירועי מלחמת חרבות ברזל. להבין איך כל ילד וילדה מרגישים ואיך הם מפרשים את מה שקרה להם , למשפחותיהם, לקהילותיהם, למדינה.
2. לחזק את תחושת האמון של הילדים במבוגרים: במחנכים, בהורים. לחזק את האמון בכך שבמשפחה ובקהילה יש תמיד מי שמטפל בילדים.
3. להוות כתובת עבור הילדים להבעת רגשותיהם ולחזק את האבחנות בין אחריות המבוגרים לבין אחריות הילדים הן בשמירת המסגרות והן במלאכת הזיכרון.
4. להוות דוגמה עבור הילדים לכך שאנחנו מוקירים וזוכרים את האנשים שמתו כדי להגן עלינו.
5. להוות דוגמה עבור הילדים לכך שאנחנו מוקירים את האנשים ואת הארגונים שנרתמו לעזור לפרטים ולקהילות בשבעה לאוקטובר בימים שלאחר מכם.
6. להצביע על כך שימי הזיכרון הם דרך באמצעותה המדינה מביעה הערכה כלפי מי שנלחמו למענה ולמען האנשים החיים בה.
7. ללמד את הילדים להעריך השתייכות לקהילה , תרומה לקהילה ותמיכה על ידי הקהילה.
8. למצוא את האיזון הראוי בין עידוד סוציאליזציה לבין הגנה פסיכולוגית על הילדים. להימנע אפוא מהעלאת נושאים רגשיים שעלולים להקשות על הילדים ועל ידי כך לחזק את שוויון ערך האדם.

חשוב מאוד להדגיש שציון ימי הזיכרון במסגרות החינוך בכלל, ובמסגרות החינוך לגיל הרך בפרט, הוא חלק מתהליך הסוציאליזציה של הילדים, אחת הדרכים שבהן הילדים לומדים ומפנימים את הערכים, הנורמות והתפקידים המקובלים בתרבותם. במקרה זה הוקרה למי שתורם ומקריב למען החברה. חשוב להדגיש שהילדים במקרה זה לומדים את ערכי החברה. חשוב מאוד שמבוגרים וילדים כאחד, גם באזורים שנפגעו, יפנימו שתפקיד ההנצחה והתמיכה בזולת מוטל על כתפי המבוגרים. חשוב שהילדים הצעירים לא יקחו על עצמם אחריות של מבוגרים בתהליך ההנצחה .

ניהול ההכנות ליום הזיכרון לשבעה באוקטובר והיום עצמו – מה עושים?

ההיערכות התודעתית והמעשית של מנהלת הגן\מחנכת הכיתה והצוות לציון יום הזיכרון לאירועי שבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל חייבת להתחיל מוקדם -אני מציעה במהלך חודש ספטמבר 2024, לא יאוחר מאמצע החודש. הכרחי שהצוות של כל גן ילדים ושכבת בית ספר יתכנן יחד את דרך ההתנהלות ביום הזיכרון עצמו, בימים הקודמים לו ובימים שאחריו. לשם כך יש לכנס ישיבות צוות שבמהלכן ייערך דיון בתחושות נשות הצוות ותפיסותיהן לגבי ציון יום הזיכרון. הכרחי שיוסכם על מטרות העשייה החינוכית ביום הזיכרון (בפוסט זה מוצעות מטרות אפשריות) ויוסכם על פעולות שייעשו בכל גן וכיתה בימים שלפני ראש השנה, ביום שלפני יום הזיכרון וביום הזיכרון עצמו. חשוב מאוד להסכים על חלוקת אחריות בין נשות הצוות.

רציונל לציון היום לילדים: חשוב להסביר לילדים שהשנה, שנת מלחמת חרבות ברזל, הוחלט על יום זיכרון המוקדש רק למלחמה זו שהם בעצמם חוו. נזכיר שהיום נקרא יום הזיכרון לשבעה באוקטובר ולמלחמת חרבות ברזל כיוון שהמלחמה הזו פרצה בשבעה באוקטובר בשנה שעברה. יש לשתף את הילדים שמדובר ביום זיכרון חדש שמעצבים את תוכנו בשנה הזו. יש להסביר לילדים שביום הזיכרון חלק מהדברים נקבע על ידי הממשלה והם אחידים בכל המדינה וחלק אחר נקבע על ידי והמבוגרים והילדים בכל מסגרת חינוכית. שיש דברים שנקבעים על ידי הממשלה כגון היום שבו יחול יום הזיכרון, הורדת הדגל לחצי התורן, האם תהיה צפירה ובאיזו שעה היא תהיה. יש לומר לילדים שכנראה השנה לא תישמע צפירה בזמן הלימודים אלא שהוחלט שתתקיים דקת דומייה.

אפשור ועידוד פעילות חופשית והקשבה והתבוננות בדברי הילדים: כליווי לפעילות חופשית שמאפשרת הבעה עצמית של הילדים (משחק, ציור, עבודה בחומרים וגם כתיבת סיפורים קצרים בכיתות א'-ב'), מתחילת השנה ועל בסיס יומיומי, חשוב ביותר שגננות ומורות יצפו בפעילות החופשית של הילדים וישוחחו איתם וירשמו שאלות ואמירות מיוחדות של הילדים הנאמרות בדרך אגב. אני מציעה לבנות מעין רשומון אשר יאפשר לנסות להבין איך מפרשים הילדים את חייהם בעת הזו.

שיתוף הילדים בתכנון ניהול היום בגן: ניתן לשאול את הילדים מה הם חושבים שצריך לעשות ביום הזיכרון לשבעה באוקטובר ולמלחמת חרבות ברזל, מעבר למה שנקבע על ידי הממשלה, לאור העובדה שמדובר ביום זיכרון חדש. אפשר לשאול את הילדים מה הם חושבים שרצוי שיהיה בגן\בכיתה ביום הזה וגם שיציעו ממה לדעתם כדאי להימנע באותו יום. ניתן לפתוח תיבת הצעות של הילדים וכשבוע לפני ראש השנה לסכם איתם מה מתוך הצעותיהם התקבל ומה לא התקבל ולנמק מדוע.

הצעה לארגון השיח עם הילדים סביב תפיסותיהם לגבי השנה האחרונה ותוכניותיהם לעתיד: הייתי אומרת לילדים שבימים אלה סביב יום השנה לשבעה לאוקטובר ולתחילת מלחמת חרבות ברזל, אנחנו רוצים לזכור מה היה לנו השנה– שהיא שנה מיוחדת וקשה לכולנו. באותו מעמד הייתי מסבירה לילדים שנבחר שני ציורים או צילומים של עבודות שכל ילד ירצה שנציג על לוחות הגן ביום הזיכרון. הילדים עצמם יהיו שותפים לתליית ציוריהם.  ציורי וצילומי עבודות הילדים הקשורים ליום הזיכרון לשבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל יהיו תלויים על לוחות הגן עד ערב סוכות. בערב סוכות ייבנה תלקיט של הגן או הכיתה המכיל את כל עבודות הילדים. התלקיט יונגש לילדים ולהוריהם. בהמשך, לפני סוכות נאסוף את עבודותיו של כל ילד מתחילת שנת הלימודים תשפ"ה עד סוכות, כשכל אחד יבנה תלקיט אישי.

בקבוצות הלמידה הקבועות הייתי ממקדת את השאלות לדיון על: 1. מה היה לנו השנה? 2. מה הדברים שאתה הכי זוכר שהיו לך השנה? מהו הדבר הכי משמח שהיה לך השנה? 3. מהו הדבר הכי עצוב שהיה לך השנה? 4. מי שני המבוגרים (מהמשפחה, מהגן, מהטלוויזיה מכל מקום) שאותם ואת מעשיהם אתה זוכר השנה? 5. מי שני הילדים (מהמשפחה, מהגן, מהקהילה, מהטלוויזיה) שאתה הכי זוכר השנה? 6. מה עזר לך להתמודד עם דברים עצובים? מה אתה מבקש מאיתנו הצוות בגן שנעשה כדי לעזור לך להתמודד עם דברים עצובים? אופן ההתנהלות של המפגשים הקבוצתיים בהתאם למה שיעלה בשיחות אישיות וקבוצתיות עם הילדים.. על בסיס מסקנות של גנים שיעבדו בדרך זו ניתן היה לגבש המלצות על פעולות נחוצות לחיזוק הילדים והגנים בכלל בשנת הלימודים תשפ"ה. כהמשך עבודה בקבוצות כדאי לשאול מה היית רוצה שנעשה בשנה הקרובה? במה כל קבוצה תרצה לעסוק בפעילויות אחרי סוכות?

אני חושבת שהצבת שולחן זיכרון הכולל נר ושלט יזכור ולעתים גם פרחים הוא אפשרי. המנהג טוב למבוגרים. הוא גם עשוי לאפשר לחלק מהילדים לשאול שאלות לגבי משמעות נר הזיכרון. חשוב להסביר לילדים שזו עוד דרך לזכור את מי שנהרג במלחמות. אני מאוד ממליצה לא להעניק לילדים את ההסבר הדתי למנהג הדלקת נר הזיכרון כנר נשמה.

דקת דומיה בשעה 11 (או בשעה מוסכמת אחרת) בכל מסגרות החינוך. בגן הילדים אני מציעה שיתוכנן מפגש קצר ובסופו תקוים דקת דומיה. ביום הזיכרון עצמו חשוב ביותר שגננות, מחנכות במעונות יום ומורות לכיתות א'-ב' יכינו את הילדים לדקת הדומייה ויסבירו שדקת הדומייה מחליפה את הצפירה.שאנחנו זוכרים מימי הזיכרון המוכרים להם. יסבירו שכדי לכבד את מי שנהרג במלחמות המבוגרים יעמדו דום והילדים לא חייבים לעמוד דום. יש לאפשר לילדים להתקרב למחנכות או להחזיק ידיים עם ילדים אחרים. חשוב לא להעיר לילדים שצוחקים או מדברים. על המבוגרים לשמור על שקט ולהכיל את התנהגויות הילדים בזמן דקת הדומייה גם אם הן לא לרוחן. חשוב לא להנחות את הילדים להרגיש או להיראות עצובים בזמן דקת הדומייה מציעה כאמור לתכנן מפגש קצר של כל הגן ובסופו להכריז על דקת הדומייה.

לא לשתף ילדים צעירים בטקסים בכלל וסביב יום הזיכרון בפרט: אני לא חושבת שמתאים שילדים בגיל הגן ובכיתות א'-ב' ישתתפו בטקסים של מרכזים לגיל הרך ושל בתי הספר. ילדים צעירים אינם מבינים את משמעות חלק מהדברים הנאמרים והתנהלות לפי "כללי הטקס" אינם טבעיים לילדים בגיל זה.

להימנע מסיקור זוועות השבעה באוקטובר: אין בשום אופן לדעתי לסקור, להזכיר, להדגיש את זוועות השבעה לאוקטובר עם ילדים בחינוך לגיל הרך. אין ליזום שיחות בנושא הזה! חשוב לציין את השבעה לאוקטובר כיום שבו התחילה מלחמת חרבות ברזל על ידי התקפה של חמאס על ישראל.

שיתוף הורי ומשפחות הילדים: הכרחי לעדכן את הורי הילדים לגבי דרכי העבודה המתוכננות בגן לפני, במהלך ואחרי יום הזיכרון לאירועי השבעה לאוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. ניתן להיעזר בהורים מעבר לקבלת מידע בעידוד שיחות עם ילדיהם על בחירת הצילומים והציורים המשפחתיים (יש להנחות את ההורים לאפשר לילדים לבחור). חשוב גם לקבל משוב מההורים על דברים שילדיהם מספרים בבית על הנעשה בגן לפני במהלך ואחרי יום הזיכרון.

יש להביא גם בחשבון את האפשרות שבשבעה לאוקטובר תהיה באזורים שונים בישראל אזעקה. יש להתכונן נפשית לאפשרות הזו, לנהוג לפי הכללים ולהסביר לילדים שזו תזכורת שאנחנו עדיין במלחמה.

סיכום

בפוסט זה הצגתי את תפיסתי לגבי האופן שבו ניתן להיערך לציון יום הזיכרון לאירועי השבעה באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" במסגרות החינוך לגיל הרך. בבסיס ההיערכות לציון יום הזיכרון, ההבנה שראוי ורצוי לערוך סיכום ביניים: לציין את השבעה באוקטובר כתחילת מלחמת חרבות ברזל, ולהתייחס לשנה המאתגרת שכל הקהילות, המשפחות והילדים עברו ועוברים. רצוי מאוד גם לראות בשבעה באוקטובר יום זיכרון ישראלי המכיר בהקרבתם ובסבלם של אנשים וילדים המשתייכים לכל הקהילות, הדתות והעדות בישראל. הכרחי כחלק ממלאכת ההכנות לציון יום הזיכרון לשבעה באוקטובר ולמלחמת חרבות ברזל שגננות ומורות תאסופנה מידע קונקרטי על פגיעות בילדים המבקרים באותו גן או באותה כיתה ובמשפחותיהם. בפוסט ניסיון להציע רעיונות לצעדים אוניברסליים זהים בכל המדינה (לדוגמה דקת דומייה בשעה מוסכמת בכל מסגרות החינוך בישראל), לצד עידוד פעילות חופשית והתרשמות מהפרשנויות של הילדים לחוויותיהם האישיות, המשפחתיות והקהילתיות במהלך השנה שהחלה בשבעה באוקטובר 2023. בפוסט הצעה לעצב מעין תלקיט גן, תלקיט קהילה שמן הסתם יהיה שונה מאוד במקומות שונים בישראל בשל החוויות הכל-כך שונות של ילדים בקהילות השונות. מוצע גם להימנע מפעולות המציפות את הילדים רגשית כגון שיחות על זוועות השבעה באוקטובר והשתתפות בטקסים. מוצע גם לעודד את הילדים להתבונן קדימה לשנה הקרובה ולהגדיר לעצמם כיחידים וכקבוצות פעילויות שהיו רוצים לעסוק בהן. מוצע בפוסט שאת מלאכת התכנון יש לעשות עם כל הצוות (צוות הגן, צוות השכבה בבית הספר) ושיש לשתף את משפחות הילדים בעשייה.