טיול לפארק ביום חורפי – על ברווזים חמודים ואנשים טובים

פוסט השבוע מתמקד בטיול שבת שלי ושל ניצן, הנכד בן רבע לחמש שלי בפארק מרום נווה השוכן במרחק של קילומטר ומשהו מביתנו. כמו שכתבתי בפוסט קודם ממאי 2024, אנחנו עוקבים כבר מספר שנים אחר זוג ברווזים מסוג יאוריות מצריות. בכל ביקור בפארק אנחנו בודקים אם היאוריות נמצאות על שפת מקווה המים או שוחות במים. במהלך השנים למדנו שמדי פעם הן נעלמות ואחרי זמן הן חוזרות. לעתים רחוקת מופיע רק אחד מבני הזוג ואז אני משערת שבן הזוג החסר דוגר על הביצים. ואכן לפני כשבועיים ראיתי רק יאורית אחת בפארק מרום נווה. היה לי מוזר לראות רק יאורית אחת כי זכרתי שהאפרוחים בוקעים מתישהו באביב. בשבת בבוקר הינו סקרנים לבדוק אם היאוריות נמצאות בפארק. נכנסנו לפארק ומרחוק ראינו את זוג היאוריות ושמחנו. התקרבנו למקווה המים והתמלאנו התרגשות לגלות שמונה אפרוחים קטנטנים שוחים במהירות כאשר אימא ברווזה עוקבת אחריהם מקרוב מלמעלה. התרגשות גדולה לראות את האפרוחים. תמיד המפגש איתם מרגש. ההשערה היא על בסיס מה שלמדנו על יאוריות שמדובר באותו זוג יאוריות ואנחנו מרגישים קשר אישי איתן.

השמחה שלי הייתה גדולה במיוחד לאור הזיכרון העצוב מחודש מאי השנה כאשר חמישה משבעת האפרוחים שבקעו באביב תשפ"ד טבעו בעקבות ריקון חלקי של מקווה המים בפארק מרום נווה בתקלה שנבעה מטעות. על הסיפור העצוב הזה כתבתי פוסט בחודש מאי. בסיפור העצוב הזה לא שיתפתי את ניצן לא במאי ולא היום.

תוך כדי טיפוס במדרגות והתבוננות בברווזונים החמודים התחיל לטפטף. אז שמנו לב שאיבדנו בדרך את המעיל הצהוב של ניצן. נזכרנו שיצאנו מהבית כאשר המעיל הצהוב בידיי ובהמשך ניצן ביקש את המעיל. בדרכנו לפארק הוא טיפס קצת על גדרות ולא הצלחנו לזכור באיזה שלב הלך לנו המעיל לאיבוד. החלטנו לחזור מהר הביתה בדיוק בדרך שהלכנו לכיוון הפארק כדי להגדיל את הסיכויים למצוא את המעיל. הטפטוף התחזק והפך לגשם וניצן התחבא לפרקים מתחת למעיל שלי. יצאנו מהפארק באותה דרך שהגענו אליו, הסתכלנו היטב בשבילים ולא הבחנו במעיל. יצאנו מהפארק והלכנו לאורך המדרכה שדרכה הגענו לפארק. תוך כדי ניצן אמר שיתקשר להוריו לספר להם שאיבדנו את המעיל. הזכרתי לניצן שיש לו מעיל נוסף והמשימה היא להגיע הביתה כמה שיותר מהר בלי להירטב. כל הזמן בדקנו טוב טוב את המדרכה. ואז אחרי כעשר דקות הליכה הבחנו במעיל הצהוב של ניצן תלוי על עץ שלפנינו. שנינו התפעלנו מטוב ליבם של האיש, האישה או האנשים שטרחו לתלות את המעיל על העץ, כנראה מתוך כוונה שיקל על מי שאיבד אותו למצוא אותו. חזרנו שנינו ואמרנו שבאמת מדובר באנשים טובים. ניצן העיר שיכול להיות שמדובר בשני אנשים. אולי. סיכמנו בינינו שיכול להיות שזה כאמור איש, או אישה או כמה אנשים טובים אבל בטוח לא ילד או ילדה כי העץ גבוה מידי, וילד לא היה מצליח לתלות את המעיל גבוה (אבל נגיש למבוגר).

ניצן לבש את המעיל הצהוב והלכנו מהר מהר הביתה. הגשם התחזק אבל למזלנו מצאנו את המעיל הצהוב. בדרכנו הביתה אמר ניצן שברגע שנגיע הוא ייקח דף ויכתוב על תעלומת המעיל. ואכן לקח דף ועפרון והתכוון לכתוב על תעלומת המעיל הצהוב אבל פתיתי הקלקר והבצק הסיחו את דעתו ובחר להתעסק בחומרים אלה.