גם השנה כמידי שנה צויין חג ל"ג בעומר בסימן חשש מהתפתחות תנאי שרב שיסבכו את מנהג הדלקת המדורות ברחבי ישראל. יש להכיר בכך של"ג בעומר הוא חג או יום טוב שנוי במחלוקת במדינת ישראל של המאה ה- 21. יש המתדיינים על מקורותיו ויש המתנגדים למנהג הדלקת המדורות הן בשל פגיעה בסביבה והן בשל סכנת כוויות. אתרי בניה "נכנסים לכוננות" סביב ל"ג בעומר בשל תופעת גניבת הקרשים ממקומות אלה. עם זאת, ילדים רבים נהנים מהפעילות סביב המדורות. אחרים חוששים מהאש ויש מעטים שממש מתעבים את המדורות . בשנים האחרונות הושמעה קריאה ברשויות מקומיות שונות לצמצם את מספר המדורות, או להסתפק בהדלקה סמלית של מדורות וירטואליות.
כך או כך, בין המנהגים המרכזיים בל"ג בעומר נמנית העליה להר מירון להילולת רבי שמעון בר יוחאי ועריכת טקס חלאקה לילדים. מידי שנה מאות אלפי אנשים עולים להר מירון להדלקת מדורות. "דמותו של הרשב"י בל"ג בעומר משלבת חכמה קבלית[16] לצד צדיק שמגן, מרפא ומברך. דמותו כצדיק שפורס חסות בל"ג בעומר, היוותה השראה לעליות לקבר ולהדלקות לזכר צדיקים רבים אחרים בישראל ובגולה"(ויקיפדיה-ערך ל"ג בעומר).
תנאי הצפיפות בהר וחוסר ההתאמה בין המבנה הטופוגראפי של המקום לריבוי העולים לרגל להר מעוררים דאגה רבה לשלום המתפללים מידי שנה. אלא, שעבור רבים להט האמונה והרצון לקיים את המנהג חזק מחשיבה על בטיחות. השנה, בלילה בין חמישי לשישי (ערב ל"ג בעומר תשפ"א, בלילה שבין 29.4.2021 ל- 30.4.2021) קרה אסון בהר. אסון שכולנו למדנו לכנותו "אסון הר מירון". "האירוע הוא האסון האזרחי הגדול ביותר שהתרחש במדינת ישראל,[1] עקב מעיכה וחנק שנגרמו בהצטופפות המונית נספו בו 45 אנשים, ונפצעו כמאה וחמישים. אחר סיום ההדלקה במתחם של חסידות תולדות אהרן, החלו רבים מהמשתתפים לצאת מהמתחם, בצפיפות רבה, דרך מעבר צר שלו רצפת מתכת ובהמשכו מדרגות. אחדים מהיוצאים החליקו במדרגות ורבים נפלו אחריהם ומחצו אותם. כתוצאה מכך החלה מנוסת בהלה שבה נרמסו אנשים נוספים כתוצאה מהדוחק הכבד"(ויקיפדיה). צוותי מד"א ויחידות חיל האוויר השתתפו בפינוי. משטרת ישראל טיפלה באבטחת האירוע וניטרה את התנועה במהלך ההתקהלות ואחריה.
תחושת אבל ודאגה פשטה במדינת ישראל בעקבות האסון. סיקור נרחב של האירוע בכלי התקשורת החל מייד והמשיך במהלך כל יום שישי. האסון סוקר בהרחבה גם בכלי תקשורת בעולם. הוכרז על יום אבל לאומי ביום א' הקרוב, 2.5.2021- יום אבל שלא ברור מה משמעותו המעשית, מעבר להבעת סולידריות עם הקורבנות . ברחוב הישראלי אסון הר מירון הפך לשיחת היום. נזכיר גם של"ג בעומר שחל השנה ביום שישי היה יום חופשה במוסדות החינוך וכל הילדים שהו בבתים.
נשאלת השאלה- איך מתווכים את האסון הכבד הזה לילדים צעירים (ילדי גן, ילדי כיתות א'-ב')?
אנסה להציג בחלק זה של הפוסט את מחשבותיי לגבי קווים מנחים להתנהלות והסבר לילדים בבתים ובמסגרות החינוך. מחר בבוקר, יום א', 2.5.2021, המוני ילדי גן וילדים בכיתות בתי הספר היסודיים יגיעו לגנים ולבתי הספר אחרי סוף שבוע שבו היו חשופים למידע על האסון.
ברור לגמרי שאי אפשר ולא רצוי להתעלם מהאסון ולעבור הלאה כאילו דבר לא קרה. לכן השאלה היא איך לתווך את האסון הכבד הזה לילדים. ברור לגמרי שהתיווך להמוני הילדים שמשפחותיהם וקרוביהם לא נפגעו באסון שונה מהתיווך לילדים שהקהילות ואף המשפחות שלהם נפגעו מהאסון. אני משערת שקוראי הבלוג שלי נמנים בעיקר עם הקבוצה הראשונה אבל חשוב להתייחס גם לתיווך האסון למשפחות שקרובות לנפגעים.
אתחיל בהתייחסות לתיווך האירוע בקרב משפחות
במשפחות שלא מהמעגלים של הקהילות הנפגעות, שנחשפו לאסון באמצעות כלי התקשורת:
- חשוב לא לחשוף את הילדים לגל הפתוח בטלוויזיה וברדיו. חשוב שהילדים לא יראו את התמונות של השלבים השונים של האסון ובמיוחד לא את נפגעים. חשוב שהילדים לא יהיו חשופים לקולות הבכי והשבר של המשפחות ושל הסירנות של האמבולנסים.
- מנגד יש להסביר לילדים שקרתה תאונה קשה בהר מירון, מקום מרכזי שבו מדליקים מדורת ענק מרכזית והרבה מאוד אנשים מגיעים לשם. חשוב להסביר שקרתה תאונה שבמהלה מתו ונפצעו אנשים. אנשים מעדו ונפלו במדרגות צרות יחסית. ניתן לתאר זאת כמו תאונת דרכים שבה לא היו מעורבות מכוניות אלא טורים צפופים של אנשים.
- נסביר שמדובר בצפיפות יוצאת דופן שלא נתקלים בה ביומיום שהילדים מכירים. אפילו לא בתור לסופר או בכיכר העיר.
- אין להעמיס מידע על הילדים. יש למסור מידע אמין אבל לא מידע מפורט על הפגיעות ועל המתים.
- חשוב להיות קשובים לשאלותיהם של הילדים ולהשיב על כל שאלה ושאלה.
- הייתי מדגישה בשיחות עם הילדים את התפקיד החשוב של כוחות ההצלה: פרמדיקים, חובשים, רופאים כמו גם שוטרים וטייסים שעזרו ועוזרים למשפחות.
- מעבר לזה חשוב לאפשר לילדים לשמור על שגרת חייהם ולהתנהל כרגיל. חשוב מאוד שנכיר בכך שהילדים ירגישו מגוון של רגשות ואין להפריע בביטויי השמחה שלהם.
- נתרץ שינויים בלוח הפעילויות שלנו היום ומחר בשל אוירה של אבל לאומי כביטוי של אחווה וסולידריות עם המשפחות שנפגעו.
- במקרים קשים כאלו חשוב בעיניי ביותר שלילדים יהיה ברור שהמבוגרים הם אלו שלוקחים אחריות. הילדים יכולים וצריכים להתנהל כרגיל. הם צריכים להרגיש משוחררים מאחריות כלשהי שקשורה לאיסור על הבעת רגשות שמחים באותו יום.
- זאת ועוד, אף שלכולנו כמבוגרים דעות לגבי מה שאנו רואים כטעויות או מחדלים בהיערכות להילולה ובניהול שלה, חשוב להיות מתונים בנוכחות הילדים. חשוב מאוד לא לערער את אמון הילדים ברשויות. אומנם חשוב שילדים יתרגלו לגישה ביקורתית כלפי רשויות ודמויות סמכות אבל הכרחי שבגיל צעיר ילדים לא ירגישו שאין על מי לסמוך. יש אפוא לשמור על קו דק של שבין התבוננות ביקורתית בתפקוד הרשויות בהיערכות להילולה והניהול שלה, לקטילה מוחלטת ואמירות אפוקליפטיות .
התנהלות במשפחות שקרוביהם וקהילותיהם נפגעו
אמעיט בכתיבה על התמודדות המשפחות והקהילות האבלות כיוון שלהתמודדות עם אבל היבטים תרבותיים. אני ממש לא מכירה את מנהגי האבל של חסידויות בכלל ושל חסידות תולדות אהרון בפרט. מה שמשותף עם זאת לכל בני האדם, הוא תחושה קשה של אובדן לצד תמיכה מצד המשפחות והציבור. גם תחושת האובדן אוניברסאלית וגם הנחמה שמקבלים האבלים מתמיכה של בני משפחה ושל חברי קהילה. הקהילה בחסידויות ממלאת תפקיד הרבה יותר מרכזי בחיי המשפחות מאשר בקהילות עירוניות. אני תמיד בעד לומר לילדים את האמת על מוות של קרוב משפחה, כולל האמירה שהמת לא יחזור. זאת ועוד, תמיד כשמדובר בילדים צעירים שנמצאים בסביבה של אבל הכרחי לומר להם שבני משפחה ובני קהילה מטפלים בילדים. חשוב לאפשר לילדים להביע רגשות. חשוב שנהיה קשובים להבעותיהם ולא ננסה לצנזר אותן.
איך נתנהל ביום א' בבוקר (2.5.2021) בגני ילדים ובכיתות א'-ב' ?
הקווים המנחים שנוגעים למשפחות תקפים גם במקרה של שיחות בגנים ובבתי הספר. כל הסעיפים שצוינו מעלה מ-1 עד 10 נכונים לדעתי לשיח עם הילדים בגנים ובבתי הספר. השאלה הייחודית לגבי מסגרות החינוך היא איך להתחיל את הדיון בנושא. הנטייה היא לעתים להתחיל בהסבר לילדים במליאת הגן או הכיתה. דעתי בכל הנוגע לשיח ותיווך סביב נושאים טעונים רגשית , במיוחד כאשר מדובר באירועים ממשיים וקרובים כמו אסון ל"ג בעומר בהר מירון, היא שיש להתחיל שיח כזה מאמירות ושאלות של ילדים ושהכרחי לנהל את הדיון בקבוצות קטנות ולא במליאה כדי לאפשר הבעה של כל ילד וילדה וכדי לאפשר לגננת או למורה להבין מה מרגישים וחושבים הילדים על האסון.
הייתי מתחילה את היום באמירה שכולנו יודעים שקרה אסון בליל ל"ג בעומר ונדבר על כך בקבוצות. בקבוצות הייתי שואלת את הילדים על קורותיהם בל"ג בעומר. הייתי שואלת מה עשו, היכן היו בערב זה. יש להביא בחשבון שמסגרות חינוך רבות קיימו טקסים ומדורות שקשורים לל"ג בעומר ביום שלישי או רביעי השבוע. ננסה להבין מהילדים בכל קבוצה וקבוצה מה הם יודעים על אירועי הילולת ל"ג בעומר במירון, בכלל, ובלילה בין חמישי לשישי בפרט. את ההסברים שלנו שנוגעים לסעיפים 1 עד 10 למעלה הייתי מטפטפת בקצב ובהדגשות שונים בכל קבוצה וקבוצה בהתאם לשאלות הילדים. הייתי מעודדת את הילדים לצייר משהו שקשור לל"ג בעומר או אפילו עדיף ציור חופשי (בפירוש לא הייתי מבקשת שיציירו את האסון) ובכיתה א' ואף בגן חובה להוסיף כתיבה כראות עיניהם על הציורים. ניתן לקבל בעיניי הצעות של כתיבת מכתבים או שליחת ציורים לילדים או למשפחות שנפגעו אם הילדים יעלו זאת.
מעבר למפגשים הקבוצתיים הייתי מצד אחד שומרת על שגרה ומצד שני עוקבת מקרוב מאוד אחר המשחק והציורים החופשיים של הילדים ביום זה. חשוב ליזום שיחות אישיות או בקבוצות קטנטנות עם ילדים שמעלים סוגיות שנראות קשורות לאסון. גם בשיחות אלו יש להיות קשובים לילדים ולתווך מידע במשורה בהתאם לשאלות הילדים.
חשוב מאוד לא להכתיב לילדים שירגישו עצובים כיוון שקרה אסון. לא נגיד שאנחנו כולנו עצובים ביום זה. ניתן לומר שהמשפחות עצובות. חשוב מאוד להבין שרגשות הם אישיים וכל ילד צריך להרגיש רשאי להרגיש מה שהוא מרגיש. מאוד לא רצוי שילדים ירגישו אשמה על כך שהם שמחים!
בנוסף, הייתי משתפת את הורי הילדים לגבי דרכי הפעולה שנקטנו (לא בטוח שיהיה זמן לשתף את הורים לגבי דרכי פעולה מתוכננות למחר) ולבקש שההורים ישתפו אותנו במידע רלוונטי על השאלות והתייחסויות של ילדים לאסון. הייתי גם ממליצה להורים להימנע מחשיפת הילדים למידע לא מווסת ומבוקר בין מאמצעי התקשורת ובין משיחות בין מבוגרים בסביבתם.
חשובה ההתייחסות לתכנים שנכון ושלר נכון לגעת בהם בימים הקרובים. תודה.
שלום מאיה. תודה רבה על ההתייחסות. קלודי
תודה על המילים.. אבל הנושא יותר מרוכב.. בגן הילדים ( הדתי)
שבוע שלם מדברים,לומדים שרים ויוצרים לכבוד לג בעומר..
על גדולתו של רבי עקיבא..
על הפסקת המגיפה בתלמידיו.
על החשיבות להדליק צדורה דווקא בצוותא כדי להגביר את מצוות ואהבת לחברך כמוך.
למדנו על קדושתו של רבי שמעון בר יוחאי.. על המצווה להדליק מדורה לעילו נשמתו . כמו שכתוב" נר ה' נשמת אדם" ועוד מדרשים וסיפורים.
דווקא ילדי הגן למרות שלא קשורים לאסון אבל התחברו אל כל סיפורי לג בעומר. הדילמה איך לתווך הרבה יותר מורכב.
אני בהחלט מבינה את המורכבות. אכן לא מספיק מכירה את ההיערכות ללג בעומר בגני ילדים דתיים.
עם זאת, אני חשובת לצד המחויבות הדתית וכו ניתן ליישם את הקווים המנחים לתיווך האסון גם בגנים אלו.
אני חושבת שהרווחה הרגשית של הילדים קודמת לכל ולכן כך יש לתווך את המידע על האסון.