ציון השבעה באוקטובר – שנתיים אחרי-עדכון שלישי לקראת החזרה מחופשת חגי תישרי

ציון השבעה באוקטובר-שנתיים אחרי-עדכון שלישי (מפורסם בתאריך 14.10.2025)

אני מפרסמת את העדכון ביום שלישי, 14.10.2025, חג שמחת תורה. נזכור שעם חתימת ההסכם בין ישראל לחמאס בחסות ארה"ב הופעלה הפסקת אש בדרך להפסקת המלחמה. האירוע המרכזי והמשמעותי ביותר ארע מהעדכון האחרון הוא השבת כל 20 החטופים החיים לישראל אתמול, ערב שמחת תורה, 13.10.2025 והשבת הארונות של ארבעה מתוך עשרים ושמונת החללים . במהלך הלילה בוצע זיהוי של החללים. כל זה כחלק מיישום השלב הראשון של ההסכם בין ישראל לחמאס. במקביל שוחררו 1968 אסירים פלסטינים. החזרת החטופים החיים הייתה מלווה בהתפרצות שמחה של המשפחות כמו גם של הציבור הרחב שאת ביטוייה הרמים ניתן היה לראות בכיכר החטופים. מנגד שמענו גם הורים לחטופים חללים מביעים מצד אחד שמחה על השבת החטופים החיים ומצד שני חשש שהציבור וההנהגה של המדינה והנהגת ארה"ב יפחיתו את הלחץ על החמאס והחזרת החטופים החללים תימשך זמן רב או חלילה לא תושלם. בנוסף, חשוב לזכור (הנתונים מתוך ויקיפדיה) שבמהלך השנתיים של המלחמה נפלו 1,152 אנשי מערכת הביטחון. 1035 חיילים, 100 שוטרים, תשעה אנשי שב"כ ושמונה סוהרים. יותר מ־6,500 בני משפחה נוספו למעגל השכול. נכון לספטמבר 2025 במלחמה הוכרו 79,991 אזרחים כנפגעי פעולות איבה. יותר מ־29,942פצועים הובאו לבתי חולים. . מ־7 באוקטובר עד אמצע ספטמבר 2025 נכנסו לאגף השיקום יותר מ־20,000 פצועים חדשים ש־56 אחוז מהם, כ־10,700 פצועים, מתמודדים עם תגובה נפשית.^"

הפירוט החלקי של כמה מההנתונים המשקפים את מצבנו בעקבות המלחמה שהתחילה בשבעה באוקטובר 2023 בא להצביע על מורכבות המצב. מורכבות שמאפיינת את ישראל, מורכבות שאליה ישובו הילדים והמחנכות והמחנכים למסגרות החינוך אחרי שמחת תורה. אין כמובן כל כוונה להעמיס את המידע הזה על הילדים. ברור לגמרי שלקראת ציון יום הזיכרון למלחמת חרבות ברזל נגיע במצב הרבה יותר טוב בהשוואה למצב ששרר במדינה לפני היציאה של הילדים לחופשה(בערב יום כיפור בתאריך 30.9.2025). הילדים והצוותים חוזרים למציאות שבה יש הסכם, כל החטופים החיים הושבו הביתה למשפחותיהם ויש הפסקת אש. במהלך השבועיים שבהם הילדים והצוותים היו בחופשה חווינו טלטלות רגשיות ושינויים משמעותיים. עם זאת, ציון יום הזיכרון הוא אירוע מורכב הכולל התייחסות לאובדן הרב שחוינו. מעל ומעבר לחללים אנחנו מדברים על היקף עצום של פציעות בגוף ובנפש. עם מודעות של הרגישויות האלה צריכים הצוותים החינוכיים לפגוש את הילדים אחרי החג.

בעיניי מה שנחוץ הוא שהמחנכות בעיקר במסגרות לגיל הרך יגלו בימים שאחרי החזרה של הילדים למסגרות החינוך הוא שילוב בין הקשבה אמפתיה וויסות עצמי. נדרש ויסות עצמי של המחנכות כמו גם עידוד של שילוב בין הבעת רגשות וויסות עצמי של הילדים. אני מציגה כאן חלק מפוסט קודם שכתבי בנוגע להשפעת הויסות העצמי של המחנכים וההורים והשפעתו על הוסיות העצמי ש הילדים. בחרתי להציג את החלק האופרטיבי, דהיינו באיזו דרך הורים ומחנכים עשויים באמצעות הויסות העצמי שלהם לעודד גיבוש של ויסות עצמי בקרב הילדים.

מה יכולים הורים ומחנכים לעשות על מנת לתמוך בבניה הדרגתית של ויסות עצמי אצל הילדים – כל זאת על בסיס פיתוח יכולת הוויסות הרגשי שלהם?

למדנו שפיתוח יכולת הוויסות העצמי של הילדים תלוי במידה רבה מאוד בטיב התיווך שלו הם זוכים מהמבוגרים המשמעותיים בחייהם. להלן המלצות אחדות להורים ומחנכים שמבקשים  לעודד בקרב הילדים הצעירים יכולת של ויסות עצמי ולהתמודד עם קשיים שמתגלים בתהליך חינוכי חשוב זה. רוב ההמלצות הכתובות למטה מבוססות על ברונסון (Bronson, 2000) וטל (2005).

1. להכיר בכך שהמבוגרים הם עצמם "כלים" חשובים בפיתוח הוויסות העצמי של הילדים הצעירים.
2. לעבוד על יכולת הוויסות העצמית שלנו כמבוגרים מול מגוון של ילדים ובמיוחד מול ילדים שמתקשים לווסת את עצמם. ללמוד מה מכשיל אותנו בשעה שנמצאים בקשר עם ילדים שמתקשים לווסת את עצמם. ללמוד אסטרטגיות לריסון עצמי, לפני, תוך כדי ואחרי האינטראקציה עם ילד מאתגר.
3. למצוא לעצמנו מקורות תמיכה שיאפשרו לתמוך ביכולת הוויסות העצמי של הילדים. חשוב להיות מודעים לקושי להכיל קשיים ולמצוא תמיכה ועזרה.
4. להתבונן בהתנהגות של הילדים ובדרכי ההתמודדות שלהם עם קשיים ואתגרים. ללמוד גם מתוך התבוננות זו את מאפייני הטמפרמנט של הילדים, את תחומי החוזק והעניין שלהם כמו גם את הגורמים שמקשים עליהם לווסת את עצמם.
5. להקשיב לילדים, לנסות להבין את הפרספקטיבה שלהם, לתת מענה לצרכים הבסיסיים שלהם ולהימנע מנקיטת צעדים שמערערים את הביטחון שלהם בסביבה ואת האמון שלהם בנו המבוגרים.
6. ליצור סביבה בטוחה, שיש בה עקביות וסדר מצד אחד ועניין ואתגר עבור הילדים מצד שני.
7. להגדיר כללי התנהגות הגיוניים וברורים ולאכוף אותם בעקביות, בתקיפות ובסבלנות.
8. להכין את הילדים לקראת התמודדות עם קשיים ואתגרים צפויים.
9. לעודד ילדים ששולטים בכעס או בפחד שלהם שליטה מוגזמת להביע עצמם בדרך שהולמת אותם: במילים, בציור, במחשק סוציו-דרמטי.
10. להרבות במתן חיזוקים חיוביים על ביטויים של שליטה עצמית והתמדה בביצוע משימות אצל הילדים ולעודד שיפור הדרגתי  בהתמודדות עם אתגרים ומשימות ושיפור בהדרגתי ביכולת של ויסות עצמי.
11. ללמד ילדים אסטרטגיות של עיכוב תגובה נוכח תסכולים (לספור עד 5 או 10-תלוי בגיל).
12. לדרוש בסבלנות ובתקיפות מהילדים לתקן נזקים שהסבו לסביבה התנהגויותיהם הבלתי נשלטות.

דבר אחרון, באשר לציון יום הזיכרון למלחמת חרבות ברזל שחל בכ"ד תישרי 16.10.2025 שחל יומיים אחרי חזרתם של הילדים מהחופשה , ישנה התייחסות מורחבת בסוף הפוסט הזה(התייחסות שנכתבה במקור ב22.9). מציעה שתדלגו לסוף הפוסט. .

ציון השבעה באוקטובר – שנתיים אחרי-עדכון שני(מפורסם ב11.10.2025)

אני מעדכנת את הפוסט ב11.10.2025, שלושה ימים אחרי הפריצה לשידור בלילה בין רביעי לחמישי(בין 8.10 לבין 9.10) שבישרה על חתימת הסכם בין ישראל לחמאס ובו החזרת כל החטופים, עצירת המלחמה בתמורה לשחרור אסירים. פריצה זו לשידור סימנה את תחילת הסוף של המשבר המתמשך שאנו מצויים בו החל מהשבעה לאוקטובר. ההודעה על החתימה על ההסכם שאושר בממשלת ישראל ביום חמישי בלילה(9.10) היא סימן לבאות: נסיגה ראשונית של צה"ל שהושלמה ביום שישי 10.10 בצהריים שסימנה גם את התחלת הפסקת האש. משעה זו מתחילה הספירה של 72 שעות מורטות עצבים לקראת החזרת כל החטופים החיים והחללים למשפחותיהם בישראל. את החלק הזה של קבלת ההסכם להחזרת החטופים ולהפסקת המלחמה קל יותר לתווך לילדים צעירים מאשר את הטבח והמלחמה.

יצא שביום חמישי בבוקר שמרתי על ניצן,הנכד הצעיר שלי בן החמש וחצי. סיפרתי לו על ההסכם. נראה כי ניצן די הבין את ההרחשויות. אמר שזהו אין מלחמה עכשיו ויחזירו את החטופים. בשעות הבוקר התגבשה אצלי ההחלטה שנכון בבוקר זה לנסוע לכיכר היחטפים. ביקשתי וקיבלתי את הסכמת ההורים של ניצן לקחת אותו איתי לכיכר החטופים. כיכר שאליה הגעתי מידי מוצ"ש בשנתיים האחרונות כדי לתבוע את החזרת החטופים. לא עלה על דעתי לקחת את הנכדים שלי לעצרות המוניות וקות אלה. ניצן עצמו הסכים מייד להצטרף אליי בנסיעה באוטובוס לכיכר החטופים. בדרך ניצן שיתף במחשבותיו שוב ושוב שהחטופים יחזרו והמלחמה תסתיים ולא יהיו יותר אזעקות. אני חושבת שגם שאל איך התקבלה ההסכמה וסיפרתי לו ששהנשיא של ארה"ב(הוא ביקר לפני כשנה בארה"ב) תיווך בין ישראל לחמאס וגייס עוד מדינות שיעזרו להגיע להסכמות. ירדנו מהאוטובוס והלכנו ברגל לכיכר וניצן שאל אותי אם תמיד אני הולכת לכיכר בדרך הזאת(הוא יודע כאמור שבמוצאי שבת אני נוסעת לעצרת בכיכר החטופים). הגענו לכיכר בשעה שהיו שם מאות אנשים. הסתובבנו בכיכר החטופים. הסתכלנו על השעון המונה את הימים, השעות הדקות לשבעה באוקטובר 2023. הראיתי לניצן שלט צהוב שבו היו כתובים שמות ארבעים ושמונת החטופים האמורים לשוב. הסתכלנו על הבמות ועל מיצגים. השולחן הערוך. אוהל התפילה(דילגתי בכוונה על התמקדות במנהרה). בבוקר זה היו הרבה צוותי צילום . היו קצת הבעות שמחה ושירה אבל לא במידה הרבה שהבעות השמחה התפתחו והגיעו בשעות הערב המאוחרת(בשעה שנאחנו כבר מזמן לא היינו בכיבר). אחרי הסיור המקיף בכיכר החטופים הלכנו דרך שדרת העצים שעליהם מוצמדות תמונות החטופים לכיוון המשכן לאומנויות הבמה. הראיתי לניצן את בניין תיאטרון הקמרי ושל האופרה כמו גם מוזיאון ישראל לאמנות והספריית בית אריאלה. חשוב היה לי להראות לניצן גם את הכיכר מוזיאון תל אביב לאמנות ואת הכיכר שבכנסיה למשכן לאומנויות הבמה לצד הביטוים של טראומת החטופים.

נזכרתי שבתחילת המלחמה דיברתי די הרבה עם ניצן על המלחמה בעקבות אמריות ושאלות שלו. בתקופה הקשה ההיא ניצן היה מודע לזה שנפלו חיילים ואני זוכרת שסיפר לעתים לילדים בגן בצעקות על כך שמתים חיילים(פעם אמר שבזמן שישנו נפלו שני חיילים). בבמשך חודשים ארוכים נמנעתי מלדבר עם ניצן על החטופים. זה היה מה שנקרא ","הפיל שבחדר". למרות רצוננו העז לא ניתן היה לאורך זמן להימנע מכך שבשל ההנכחה הרחבה של החטופים במרחב הציבורי. גן הילדים של ניצן ובית הספר של אחותו ממוקמים ליד הפארק הלאומי שבו מוצגות תמונות החטופים. לא לקח זמן רב עד שניצן שאל על התמונות. כאשר השתנקתי לפני התייחסות לשאלתו אמר ניצן:"אני יודע שאלה הם חטופים". הקשבתי לנרטיב שלו. הוא אמר אז שהחטופים הם חיילים חטופים ואנחנו מחכים שהם יחזרו לכאן, לישראל, לפארק הלאומי. הקשבתי לניצן ולא תיקנתי. לא אמרתי לו שלא מדובר רק בחיילים חטופים.

בדרך חזרה הביתה מכיכר החטופים ניצן אמר שיכתוב שלטים "ברוך הבא לחטופים" וידביק את השלטים לסוכה שלו(במרפסת דירתנו). הוא אמר שיכין גם שלט כזה ל"משרד" שיש לו בחדרו בבית שלו. תוך כדי הליכה שאל אותי ניצן ,"אבל איך הם נחטפו?"-פרט בעייתי שכל הזמן נמנענו מלדבר איתו עליו. חשבתי רגע על התשובה הכי פחות מאיימת ואמרתי שהם חדרו דרך הגבולות ולקחו "אותם". לא הרחבתי מעבר לזה וניצן לא המשיך לשאול בשלב זה. ההליכה לאוטוסבוס חזרה עייפה את ניצן(ניצן שונה בטמפרמנט שלו מהטמפרמנט הקפיצי לי) כך שבדרך חזרה באוטובוס הוא הרבה להתלונן שהוא די עייף. כשהגענו הביתה, אחרי כמה זמן לקח ניצן פיסת קרטון שהייתה מונחת על השולחן וביקש שאני אכתוב את מה שהוא מכתיב על השלט. כי הוא רק יודע לכתוב ב"תינוקית":

" ברוך הבא החטופים. כולם שמחים שחזרתם. וברוך הבא לישראל. "

אחרי כמה שניות ביקש שאוסיף :

"ואנחנו מקווים שתחזרו בסוכות!"

לי נדמה היה שאין מקום בצדו האחד של השלט והתכוונתי להוסיף את המשפט האחרון על צו השני. ניצן הורה לי לשוב ולכתוב את המשפט האחרון בצד של כל הטקסט האחר(דרישה הגיונית לאור זה שמדובר בשלט). בהמשך ניסינו להדביק את השלט על דופן הכניסה לסוכה.

החלטתי לעדכן את הפוסט על ציון השבעה באוקטובר במקביל להתרחשויות הדרמטיות שקורות גם כבסיס אפשרי לעשייה חינוכית עם הילדים במהלך ימי החופשה כמו גם עם שובם העתידי של הילדים למסגרות החינוך אחרי סוכות. אזכיר שכשהתחלתי לכתוב את הפוסט בסוף ספטמבר, ההרגשה הייתה כבדה כי מצד אחד חשבתי שהכרחי לציין את השבעה לאוקטובר עם הילדים ולהקשיב לפרשנותם לאירועים הטראגיים. הטויסט החיובי המשמח בעלילה התרחש עם חתימת ההסכם בין ישראל לחמאס יום אחרי ה7.10.2025 שמהווה פתח להחזרת החטופים ולהפסקת המלחמה. ההתרחשויות החיוביות והמרגשות האלה עשויות להקל על סקירת האירועים לציון השבעה לאוקטובר עם שובם של הילדים מחופשת סוכות. ציון אירועים אלה הפך לחלק מהזיכרון הקולקטיבי שלנו מעל ומעבר ליום זיכרון לחללי מלחמת חרבות ברזל (שהתאריך הרשמי הוא כ"ד בתישרי השנה יחול ב16.10).

לצד השמחה נותרו סוגיות "כבדות" שקשה לטפל בהן בשיח עם ילדים צעירים. סוגיית המצב הרפואי הירוד של החטופים, החיילים שנהרגו ונפצעו בקרבות כמו גם החטופים החללים. הקו המנחה בעיניי בסוגיות אלה הוא להקשיב לילדים להשיב לשאלותיהם ולא לההעלות בעצמנו את הסגיות האלה עצמן. אני בהחלט חושבת שחשוב לשאול את הילדים מה היה להם בחופשת סוכות ולהצמיח איתם שיח סביב תשובותיהם לשאלה זו. אין מקום בעיניי כאשר מדובר בילדים צעירים לטקסים או לשיחות יזומות במליאת הגן וכשיעור מרכזי בכיתה א'. יש מקום לעבודה בקבוצות קטנות שבהן מעודדים ילדים לספר על קורותיהם בחופשת סוכות; חשוב גם להתבונן בציורים חופשיים ובמשחק החופשי של הילדים, חשוב להיות קשובים לשאלות המזדמנות של הילדים ולהשיב עליהן.

לאט וברגישות אני חושבת שבמסגרות החינוך יצטרכו לתת את הדעת להתייחסות לנכים פיזית במרחב הציבורי.

בפוסט זה אינני כותבת על ההתייחסות המתבקשת במסגרות החינוך כאשר מדובר בילדים שעברו טראומה אישית(אובדן של הורים או קרובי משפחה; פוסט טראומה של הורים ששבו מהקרב). אני משערת שילדים אלה מקבלים טיפול ממוקד והצוותים החינוכיים העובדים איתם מקבלים הדרכה איך להתייחס אליהם מאנשי מקצוע.

אמשיך לעדכן את הפוסט הנוגע לציון השבעה באוקטובר ככל שיהיו התרחשויות מרכזיות(החזרת החטופים מעל הכל). עדכון אחרון לפני חזרתם ששל הילדים הצעירים למסגרות החינוך אחרי סוכות.

ציון שבעה באוקטובר-שנתיים אחרי-עדכון ראשון(פורסם ב7.10.25)

לפני כשבועיים פרסמתי פוסט שמטרתו הייתה לעודד חשיבה מראש על אופן הציון של שנתיים לטבח השבעה באוקטובר. כתבתי אז מתוך מחשבה שהכרחי לתכנן איך מתייחסים למועד הטעון הזה. מה שהדאיג אותי אז הוא חוסר ההתייחסות של הממסד החינוכי לאופן שבו יצויין יום הזיכרון לשבעה באוקטובר. זאת ועוד, כמו שכתבתי באותו פוסט הלנתי על כך שהמדינה אמורה לציין את טבח השבעה באוקטובר בתאריך העברי שנקבע ליום הזיכרון הממלכתי החל בכ"ד בתישרי התאריך העברי שבו חל ה7.10.2023. כתבתי בפוסט מלפני שבועיים שב7.10.2025 יתקיים טקס המשפחות בפארק הירקון טקס שתוכנן ויבוצע תחת החסות של ארגון קומו בראשו עומד יונתן שימריז.באותו פוסט הצעתי לנסות לעשות סיכום ביניים לקראת ובשבעה באוקטובר עם הילדים בדרך המתאימה להם על מנת להבין איך הם מפרשים את השנתיים הכל כך מורכבות, בין הקשות שהיכרנו בחברה הישראלית. ציינתי אז שלא ניתן להתעלם מהתאריך 7.10.2025. התייחסתי לזה שבתודעה של כולנו חרות עמוק בתודעה השבעה באוקטובר. ציינתי גם שמוקדם מידי לעצב יום זיכרון פורמלי כי אין לנו עדיין פרספקטיבה של זמן.

אני כותבת עדכון לפוסט ב7.10.2025 בערב כי הרגשתי צורך לתת ביטוי להתרשמות מהאופן שבו נחווה יום זה בישראל וכדי לכתוב עדכון לאופן שבו הורים ומחנכות עשויות לסייע לילדים צעירים להביע את האופן שבו הם מבינים את מה שקרה בשנתיים האלה. מניע נוסף היה הסכם של טראמפ שסימן את תחילתו של משא ומתן להחזרת החטופים ולסיום המלחמה המתקיים בשעות אלה במצרים.התרחשות זו שאני מאחלת מכל ליבי ומתפללת(למרות שאני כרגיל לא מתפללת) להצלחתה חייבה בעיניי את כתיבת העדכון.

בערב 7.10.2025, שעות אחדות לפני טקס המשפחות ניתן לומר שחג סוכות זה שבאופן מצמרר חל בשנת תשפ"ו בחג סוכות עצמו, הוקדש בקהילות רבות מאוד ובאמצעי התקשורת לסיכומים הקשורים ל7.10. דהיינו, מה שקרה באופן ספונטאני, מלמטה, ברמה של ישובים, ארגונים ומשפחות הוא ציון והתייחסות לשבעה באוקטובר. הדבר רק מדגיש את שאמרתי לפני כשבועיים שציון השבעה באוקטובר בעוד המלחמה מתמשכת והחטופים עוד בעזה מחייב התייחסות. התאריך העברי לא הוטמע עדיין בתודעה הציבורית.

היה מעניין להתרשם מכך שאיחולי חג שמח באמצעי התקשורת שולבו בהתייחסות לשבעה באוקטובר. בסיכום עם הילדים אחרי סוכות חשוב יהיה שמחנכות תתייחסנה עם הילדים גם לאופן שבו מפרשים הילדים את אשר חוו בשבעה באוקטובר 2023 וגם את האופן שבו הם חוו את ההתייחסויות לשבעה באוקטובר השנה, שנת 2025.

מעבר לכל אלה אני מבקשת להפנות לסדרת שיחות של אברי גלעד עם קבוצות ילדים ממקומות שונים בישראל עם נגיעות שונות לאירועי ה7.10 (כולל ילדים בגיל הגן) "לכבוד ראש השנה-הילדים של ישראל". אני חושבת ששיחות אלה של אברי גלעד עם קבוצות קטנות של ילדים הן סוג של דוגמה איך ניתן לשוחח עם הילדים על האירועים בצורה שהולמת את גילם ובדרך שמאפשרת להם להשמיע קול מבלי לערער אותם.

אמשיך לעדכן את הפוסט בימים הקרובים כאשר ייוודעו הסיכומים של המשא ומתן בקהיר על יישום הסכם טראמפ.

הפוסט המקורי שפורסם ב22.9

בתאריך 7.10.2025 נציין שנתיים למהלומת הפתע והטבח של מחבלי חמאס ביישובי עוטף עזה, ולתחילת מלחמת חרבות ברזל שבאה בעקבותיה. לא יאומן שמה שכתבתי לפני שנה לקראת ה-7.10 נכון גם השנה. המלחמה שהחלה בעקבות הטבח בשמחת תורה, בתאריך 7.10.2023 נמשכת עדיין. היא לובשת ופושטת צורה ולא נגמרת.

השבעה באוקטובר התקבע בתודעה כתאריך המייצג את אחד האירועים הטראומטיים ביותר בתולדות מדינת ישראל וכתחילתה של מלחמה רב זירתית בין המתמשכות שידעה המדינה. יתרה מזו, אנחנו מצויים עדיין במשבר ביטחוני עם השלכות חברתיות וכלכליות שהחל בשבעה באוקטובר. חשוב ביותר ואף הכרחי אפוא לציין את השבעה באוקטובר במערכת החינוך בדרך שהולמת את גיל הילדים.

בתכנון ההתייחסות לאופן ציון ה-7 לאוקטובר הטבח ותחילת מלחמת חרבות ברזל והמבצעים השונים המרכיבים אותה, יש להביא בחשבון שהשנה שנת 2025-תשפ"ו 7.10 חל במהלך חג סוכות בשעה שהילדים והגננות והמורים מצויים בחופשה. נזכיר גם ,שבישיבת ממשלה שנערכה ב-17 במרץ 2024, אישרה הממשלה פה אחד כי בכל שנה בכ"ד בתשרי יצוין יום זיכרון לאומי לציון אירועי השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. עוד הוחלט כי בשנה הראשונה לציון היום הלאומי, שנת 2024, ייערך באופן חד פעמי טקס גם בתאריך הלועזי, ב-7 באוקטובר, והחל משנת 2025 יצוין יום זיכרון לאומי בתאריך העברי שבו חל 7.10.2023, כ"ד בתשרי. כ"ד בתשרי תשפ"ו חל בשנת 2025 אחרי חג סוכות ושמחת תורה ביום ה' 16.10.2025. אציין גם שבשנת 2024 התקיימו שני טקסי זיכרון : זה הממשלתי וזה של משפחות החללים והחטופים אשר אורגן על ידי תנועת קומו. תנועת קומו תקיים טקס זיכרון לטבח השבעה באוקטובר בתאריך 7.10.2025 בערב. הכספים לארגון הטקס נאספו כמו אשתקד באמצעות קמפיין לגיוס המונים.

לאור הנוכחות של השבעה באוקטובר בחיי כולנו, ילדים והוריהם והצוותים החינוכיים, נראה חשוב ואף הכרחי לציין את יום הזיכרון הזה בדרך כלשהי ומעבר לכך חשוב מאוד להבין איך רואים ומפרשים הילדים את מה שעבר עליהם. וגם איך הם מבינים את המשמעות של אירועי השבעה באוקטובר. מדובר ביום זיכרון ואת הזיכרון ש"נוסד" במהלך חייהם כחלק מאירועים שהם חלק מהם ומשפיעים יומיום על חייהם. ציון יום הזיכרון רק בתאריך העברי אחרי סוכות איננו מספק לדעתי כי הילדים והוריהם והצוותים מחוברים רגשית ל"שבעה באוקטובר". לכן מתחייבת לדעתי חשיבה מיוחדת לגבי טיפול ביום הזיכרון הטעון הזה בשנת 2025.

חשוב לציין גם שלא מצאתי הנחיות על התנהלות מערכת החינוך סביב ציון יום הזיכרון לשבעה באוקטובר תשפ"ו. בשנה שעברה, בשנת תשפ"ה, 2024 פירסם משרד החינוך הנחיות לניהול טקס הזיכרון לשבעה באוקטובר במוסדות החינוך. השנה אין כל התייחסות לנושא.

תזכורת על אירועי השבעה באוקטובר 2023

ב־7 באוקטובר 2023, במהלך חג שמחת תורה, התרחש טבח השבעה באוקטובר, אחד האירועים הקשים בתולדות מדינת ישראל: מתקפה אכזרית ומתואמת מצד ארגון חמאס, שכללה חדירה ליישובים בעוטף עזה וישובים נוספים בדרום ישראל, רצח המוני, חטיפות, וירי רקטות מסיבי. במתקפה נרצחו ונהרגו כ־1,163ישראלים וזרים, רובם אזרחים, ונפצעו כ־ 1,940. עשרות אזרחים ממדינות זרות נרצחו גם הם. במהלך המתקפה בוצע טבח ב"פסטיבל נובה" ליד קיבוץ רעים, שהיה לפיגוע הטרור הבודד הגדול בתולדות מדינת ישראל. במהלך המתקפה נרצחו ונחטפו אזרחים רבים, ביניהם נשים, ילדים וקשישים, וזאת תוך כדי התעללות פיזית, נפשית ומינית. 251 אנשים נחטפו לרצועת עזה, בהם גם חיילי צה"ל ואזרחים זרים, אך רובם אזרחים ישראלים, ובכללם תינוקות, ילדים, נשים וזקנים. ליישובי עוטף עזה נגרם נזק רב, וכן גם ליישובים נוספים (נעזרתי בויקיפדיה ובcopilot להכנת הסקירה).

בעקבות הטבח פתחה ישראל במלחמת "חרבות ברזל" בעזה. מלחמה זו נמשכת עד עצם היום הזה. המלחמה ידעה הפוגות ושולבו בה מבצעים שונים. במהלכה הוחזרו גם חלק מהחטופים החיים והמתים. במהלך המלחמה 42 חטופים שנלקחו חיים מישראל מתו: חלקם נרצחו על ידי חוטפיהם ואחרים נהרגו בשוגג במהלך המלחמה. נכון לכתיבת שורות אלה מצויים בעזה 48 חטופים (ביניהם חטופה אחת), ביניהם ככל הידוע 20 חטופים חיים. יצוין גם שבמהלך השנתיים האחרונות, אחרי טבח השבעה באוקטובר, חוותה החברה הישראלית מבצעים נגד חיזבאללה בלבנון (בסתיו 2024), מלחמה בסוריה, מהלומות עם איראן, התקפות חוזרות ונשנות של החותים. אף שמבצעים אלה היוו הצלחות צבאיות מרשימות, המלחמה בעזה והמבצעים השונים הביאו לקורבנות בנפש וברכוש. גם חיילים שנהרגו במלחמה, נפצעו פיזית ונפשית וגם אזרחים שנהרגו, או פונו לתקופות ממושכות מבתיהם.

לקראת תכנון עשייה חינוכית לציון השבעה באוקטובר

בפוסט שכתבתי אשתקד בנוגע לציון 7.10. במסגרות חינוך בגיל הרך, התייחסתי לכך שמקביל לזוועות הטבח של השבעה באוקטובר והמלחמה והתמודדות הממשלה עם המשבר שבאו בעקבותיו, נוצר משבר אמון במוסדות שונים של המדינה. נכון לכתיבת פוסט זה בספטמבר 2025, משבר האמון בין חלק גדול מהציבור לבין מוסדות השלטון הלך והעמיק לממדים המערערים את היציבות של החברה הישראלית. השסעים בחברה מגיעים לשיא חסר תקדים. אני רואה אפוא כמטרה מרכזית בכל יישום תוכנית חינוכית ובתוכנית לציון יום הזיכרון למלחמת חרבות ברזל ביסוס אמון בצוות החינוכי ובמסגרת החינוכית. חשוב תמיד וגם בימי זיכרון, כולל יום הזיכרון למלחמת חרבות ברזל, לפעול בעקביות בדרך שנותנת סיבה להורי הילדים ולילדים עצמם לסמוך על שיקול דעתה של הגננת\המורה ועל מחויבותה העמוקה לטובת כל ילד וילדה המגיעים למסגרת החינוכית שאותה היא מנהלת. לשם כך הכרחי להשקיע מחשבה רבה בתכנון העשייה החינוכית סביב השבעה באוקטובר והכרחי לעדכן מראש את הורי הילדים בתוכניות ודרכי הפעולה סביב האופן שבו ידובר על יום הזיכרון יצוין יום הזיכרון בתאריך העברי כ"ד בתשרי תשפ"ו, מייד אחרי חופשת סוכות. חשוב לא פחות מכך לבקש מידע על קרובי משפחה של כל ילד וילדה שנפגעו במהלך המלחמה הארוכה והמתמשכת לרבות באירועי השבעה לאוקטובר.

אחת הבעיות המרכזיות עם ציון יום הזיכרון לאירועי ה- 7.10 ולמלחמת חרבות ברזל, היא שאנחנו מצויים עדיין בעיצומו של המשבר ביטחוני שהחל באותו יום, משבר שחולל גם משבר חברתי וכלכלי, וחסרה לכולנו פרספקטיבה של זמן המאפשרת לעצב את יום הזיכרון הלאומי. בנוסף, הכרחי לזכור שכמות האנשים שהמשבר הביטחוני ממשיך לפגוע בהם היא רבה ושמדובר בפצע מדמם. שישה חיילים וקצינים נהרגו ממועד הכנת הפוסט עד למועד פרסומו (ארבעה בעזה ושניים בפיגוע במעבר אלנבי). כך שחלק מהבעיה היא בעיה קיומית עכשווית. בהיעדר מסורת מגובשת לא כל כך ברור כיצד יתעצב יום הזיכרון הזה במדינה. לאור כל זאת, נדרש להשקיע מחשבה ולהישען עד כמה שאפשר על רכיבים מוכרים במרכיבים את ציון ימי הזיכרון לצד ניסיון לגעת בתכנים המיוחדים למה שהתרחש במהלך שת מלחמת חרבות ברזל.

הערה כללית אחרונה. בהיעדר צפירה צפויה במהלך ה- 7.10, וכיוון שהשבעה באוקטובר 2025 חל בחג סוכות עשויה להתעורר מחשבה שאולי ניתן לא לציין את יום הזיכרון במערכת החינוך. אני לא חושבת שנכון לילדים ולחברה להמשיך הלאה מבלי להתייחס ליום הזיכרון המיוחד הזה. אני רואה בציון יום הזיכרון הזדמנות לכולנו, כולל הילדים, לעצור ולחשוב מה היה לנו בשנתיים האחרונות, איך נביע תודה והערכה למי שהקריב עצמו וממשיך להקריב למען החברה (לחיילי המילואים ולמשפחותיהם) ואיך נמשיך הלאה תוך כדי המשבר הביטחוני וחברתי המתמשך ואחריו. בפעולות החינוכיות חייבות עם זאת להיות מותאמות גיל והקשר ספציפי של האזור הגיאוגרפי ושל כל מוסד חינוכי.

ציון אירועי השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל במסגרות החינוך לגיל הרך

בשנת 2025 הילדים לא יימצאו במסגרות החינוך בשבעה באוקטובר, דבר המקשה על ציון היום. יום הזיכרון הממלכתי יתקיים כאמור יומיים אחרי חופשת סוכות, בכ"ד בתשרי, 16.10.2025. נזכור שציון ימי זיכרון בא לתת ביטוי מקביל לעצב ולכאב עקב האובדן שאנו חווים ולשדר מסר ברור שאנחנו זוכרים ומוקירים את האזרחים והחיילים שנהרגו בהיותם תושבים במדינה ותוך כדי ניסיון להגן על אנשים ולהילחם למענם, בין אם הם חיילים או אזרחים. ציון ימי הזיכרון מבטא גם רצון להעניק משמעות לאובדן ולעורר תקווה בקרב הילדים מתוך התייחסות נרחבת לביטויי הסולידריות, ההתנדבות והנתינה שאפיינו את התנהלותם של אנשים יחידים וארגונים אזרחיים כמו גם של הלוחמים שחרפו נפשם בשנה האחרונה. כמו יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל גם יום הזיכרון לציון השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל הוא יום זיכרון ישראלי שבו נפגעו יהודים ולא יהודים כאחד. זאת בשונה מיום הזיכרון לשואה שהוא יום זיכרון יהודי (ההיסטוריונית חנה יבלונקה הציעה את האבחנה החשובה הזו).

אופן הציון של יום הזיכרון מחייב חשיבה מעמיקה המביאה בחשבון את מאפייני הקהילות, הישובים שבהם שוכנים מוסדות החינוך, גיל הילדים כמו גם התפיסות, הפרשנות וההתנסויות של נשות הצוות החינוכי שאמונות על תכנון ועבודה ביום זה. אני מזכירה שלא מדובר במערך פעילות טכני ליום הזיכרון. מדובר בהתייחסות חינוכית מעמיקה, מושכלת ורגישה שבאה לתת ביטוי לרצון להוקיר את אלו שאיבדו את חייהם. בנוסף, ציון יום הזיכרון עשוי להזכיר את הפרטים ואת הארגונים שהתגייסו לעזור בתחילת המלחמה כמו גם לעודד לחשיבה מה נעשה הלאה במהלך שנת תשפ"ה.

בהיעדר דגם קיים של ציון יום הזיכרון החדש הזה, אני משערת שהתכנים של יום הזיכרון יישאו אופי שונה באזורים שונים בישראל. שהרי יום הזיכרון בשדרות, אופקים, קיבוצי ומושבי העוטף, בפזורה הבדואית, בקריית שמונה, במטולה , במג'דל שאמס, בתל אביב, בנתניה והרצליה יהיו שונים כפועל יוצא של המטען האישי של המבוגרים והילדים במקומות האלה. עם זאת, חשוב לצקת ביום הזיכרון רכיבים שיהיו זהים בכל המדינה כביטוי לשותפות הגורל של כל תושבי מדינת ישראל.

בימי הזיכרון המוכרים, הצפירה, הורדת הדגל לחצי התורן והשבתת בתי אוכל ובתי עינוגים מהווים סממנים לאומיים המייצגים את יום הזיכרון הלאומי. ברבות ממסגרות החינוך נוסף מנהג שולחן זיכרון הכולל בעיקר נר זיכרון דולק. אני משערת שמלבד צפירה כל יתר הסממנים יכללו ביום הזיכרון הרשמי ב16.10, כ"ד בתשירי תשפ"ו. לאירועי השבעה באוקטובר ולמלחמת חרבות ברזל. במקום הצפירה אני חושבת שניתן להסכים (וודאי במערכת החינוך בכלל כולל מערכת החינוך לגיל הרך) על דקת דומיה לזכר הקורבנות. רצוי באותה השעה, אולי שעה 11 בבוקר. בשבעה לאוקטובר (2023) ובימים שבאו בעקבות השבת השחורה היינו עדים במקביל למעשים הברבריים של המחבלים וההמון, גם לגילויי סולידריות וגבורה מצד אזרחים וחיילים שסיכנו את חייהם על מנת להציל אנשים. ארגונים אזרחיים נחלצו לעזרת משפחות החללים, הפצועים, החטופים והמפונים לפני שהממשלה הצליחה להתארגן. לכן אני חושבת שראוי שמלבד הוקרה לקורבנות השבת השחורה והמלחמה, ייעשה ניסיון להכיר גם בתרומתם של אנשים פרטיים וארגונים שתרמו לקהילה. יכול להיות שמתאים בכל קהילה להודות לאנשים ולארגונים שהתגייסו לסייע. טוב יהיה שכחלק מציון יום הזיכרון לאירועי השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל תהיה התמקדות גם בתוכניות לעתיד.

לפני שאציג מספר רעיונות לפעולות שבעיניי ניתן לערוך בחינוך לגיל הרך לפני 7.10.2025 (עד 30.9) כמו גם ביום ה"רשמי", כ"ד בתשרי תשפ"ו , אחזור על מספר מאפיינים המייחדים ילדים בגיל הגן שיש להביא אותם בחשבון בשעה שמשוחחים עם הילדים ומתכננים פעולות עבורם. אני חייבת לציין את התדריך המצוין של שפ"י הנוגע להתייחסות לימי הזיכרון בקרב ילדי הגן. אני מעריכה שמה שכתוב בפוסט זה עולה בקנה אחד עם המלצותיהם.

מה צריך לזכור כאשר מדובר בעבודה עם ילדים בחינוך לגיל הרך בכלל וסביב אירועים טעונים רגשית בפרט?

1. האופן שבו חווים ילדים צעירים אירועים בכלל ואירועים ביטחוניים מערערים במיוחד תלוי לטוב ולרע בסביבה שבה הם חיים ובמידת הביטחון שנבנה עבורם על ידי הורים וצוות חינוכי במסגרות החינוך. על כן על הצוות החינוכי לבנות סביבה סביב יום הזיכרון שיש בה איזון בין אפשור של הבעה רגשית של הילדים לבין מוגנות פסיכולוגית ופיזית עד כמה שהדבר נתון להשפעתה של אשת החינוך.
2. ילדים מפרשים באופן אקטיבי את המידע שהם מקבלים ומסיקים מסקנות שעלולות להלחיץ אותם. אנחנו אחראים על מה שאנחנו אומרים אבל אם אנחנו לא נבדוק, אנחנו עלולים שלא לדעת כיצד פירשו הילדים את דברינו. לכן הכרחי למצוא דרכים לבדוק איך הילדים מפרשים את המציאות ואת מה שאנחנו אומרים להם כל הזמן.
3. ילדים בגיל הגן נמצאים לרוב על רצף של הבנת המשמעות של המוות. יש להביא בחשבון שישנה שונות גדולה בין ילדים בני אותו גיל במידת הדיוק שבה הם תופסים את המוות. מה שתורם בין היתר להבנה מדויקת של המוות הוא ההתנסות של הילדים עם הנושא. השערתי היא שילדים בגיל הגן בישראל התקדמו מאוד שלא בטובתם בהבנת המוות בחודשי המלחמה. ילדים בגיל הגן אינם תופסים בהכרח את המוות כדבר אוניברסאלי שיחול על כל גוף חי והם אינם מקבלים את העובדה שהמוות יחול במוקדם או במאוחר על כל אחד ואחת מאיתנו. יתרה מזו, הם אינם מבינים שהעיתוי של המוות איננו בשליטתנו ויש בעיתוי שלו אי וודאות. הם נוטים להבין קודם שהמוות יחול על אנשים אחרים ורק לבסוף שהמוות יחול גם עליהם עצמם. חשוב גם שנבין ששאלות הילדים בגיל הגן על המוות הן מצד אחד שאלות חקרניות (איך נראה ומרגיש אדם מת? כמו שהם שואלים מה קרה ללימון הרקוב), ומצד שני דאגתם נתונה לשאלה מי יטפל בהם אם יקרה משהו להוריהם, מי מטפל בילדים היתומים? ולכן חשוב שבהתייחסותנו לשאלותיהם ניתן מענה לשאלה שלא תמיד נשאלת באופן ישיר :"מי מטפל בילדים הקטנים של אדם שמת?". זאת ועוד, ילדים בגיל הגן נוטים לעתים לראות את המוות כתהליך הפיך. אי הבנה זו מהווה עבור הילדים סוג של גורם חוסן בהתמודדות עם מות קרובים כי יש להם את האמונה הפנימית שלהם שהמת יחזור. בכל אופן חשוב שהמבוגרים בסביבתם של הילדים יציינו שמדובר בתהליך בלתי הפיך, שהמת לא יחזור, ותמיד לצרף את המשפט שהילדים הקטנים יטופלו על ידי בני משפחה קרובים אחרים. ילדים בגיל הגן גם לא יבינו קרוב לוודאי שהמוות כרוך בהפסקת פעולות ביולוגיות: הפסקת נשימה, הפסקת הפעולה של הלב, אי היכולת לאכול, לזוז, לישון. נמצא גם שילדים יבינו הפסקה של פעולות חיצוניות (כגון לאכול וללכת) לפני שיבינו הפסקה של פעולות פנימיות (לנשום, פעולות הלב וכו'). ילדים בגיל הגן אינם מבינים לרוב את סיבת המוות ככשל של תהליכים ביולוגיים. הם נוטים לספק סיבות לא  "מדויקות" כגון התנהגות לא טובה של מישהו, כעס. חשוב מאוד להקשיב לפרשנויות אלו של הילדים לגבי הסיבות של המוות כי לעתים ילדים מאשימים את עצמם במוות של קרוב משפחה ואת העיוות הזה הכרחי לתקן.
4. ילדים בגיל הגן חווים אבל. על התמודדות עם אבל ואובדן אצל ילדים ומתבגרים אפשר למצוא התייחסות במאמרה המצוין של רונית שלו באתר פסיכולוגיה עברית. ילדים כמו מבוגרים מתאבלים על אובדן. הדבר העיקרי שכנראה מבדיל בין אבל של מבוגרים לבין אבל של ילדים הוא תלותם של הילדים במשענת שמספקים המבוגרים בחייהם כדי להתמודד עם האבל. על כן בצדק רב מצוין במאמר שילדים לעתים קרובות אינם מקבלים מספיק הכרה באבל שהם חווים ותמיכה בהתמודדותם אתו. חשוב להיות אפוא קשובים לילדים, לגלות אמפתיה איתם, לאפשר להם להביע את עצמם ולהוות כתובת עבורם.
5. מטרות הפעילות סביב ציון יום הזיכרון ל 7.10

מהן מטרות ציון יום הזיכרון לאירועי 7.10 ?

• פרשנות האירוע. להבין איך כל ילדה וילד באותה מסגרת חינוכית חוו את אירועי מלחמת חרבות ברזל, איך כל ילד וילדה מרגישים ואיך הם מפרשים את מה שקרה להם, למשפחותיהם, לקהילותיהם ולמדינה.
• הגברת האמון. לחזק את תחושת האמון של הילדים במבוגרים, במחנכים ובהורים. להגביר את תחושת הביטחון בכך שבמשפחה ובקהילה יש תמיד מי שמטפל בילדים.
• מתן כתובת. לשמש כתובת להבעת רגשותיהם של הילדים, ולחזק את ההבחנות בין אחריות המבוגרים לבין אחריות הילדים, הן בפעילות במסגרות הן במלאכת הזיכרון.
• הכרת תודה. להוות דוגמה לילדים: לשקף את העובדה שאנחנו מוקירים וזוכרים את האנשים שמתו כדי להגן עלינו, ושאנחנו מכירים טובה לאנשים ולארגונים שנרתמו לעזור לפרטים ולקהילות שנפגעו.
• עידוד שייכות. להצביע על כך שימי הזיכרון הם דרך שבאמצעותה המדינה ואזרחיה מביעים הערכה כלפי מי שנלחמו למען האנשים החיים בה. בתוך כך, להעריך השתייכות לקהילה, תרומה לקהילה ותמיכה על ידי הקהילה.
• הדגשת ערך השוויון בין בני אדם. להתייחס לשנה המאתגרת שכל הקהילות, הדתות והעדות בישראל עברו ועוברות כאחת.

ניהול ההכנות ליום הזיכרון לשבעה באוקטובר וציון יום הזיכרון הרשמי כ"ד בתישרי תשפ"ו-16.10.2025– מה עושים?

ההיערכות התודעתית והמעשית של מנהלת הגן\מחנכת הכיתה והצוות לציון יום הזיכרון לאירועי שבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל חייבת להתחיל מוקדם – אני מציעה במהלך חודש ספטמבר 2025 . יש להביא בחשבון בתכנון שהילדים יוצאים לחופשה כבר בערב יום כיפור 30.9 ושבים למסגרות החינוך ביום ד' 15.10.2025 יום לפני יום הזיכרון הרשמי לציון אירועי השבעה באוקטובר. בפועל ההכנה של הילדים לשבעה באוקטובר חייבת להתקיים עד 30.9.2025. הכרחי שהצוות של כל גן ילדים ושכבת בית ספר יתכנן יחד את דרך ההתנהלות ביום הזיכרון עצמו, בימים הקודמים לו ובימים שאחריו. לשם כך יש לכנס ישיבות צוות שבמהלכן ייערך דיון בתחושות נשות הצוות ותפיסותיהן לגבי ציון יום הזיכרון. הכרחי שיוסכם על מטרות העשייה החינוכית ביום הזיכרון (בפוסט זה מוצעות מטרות אפשריות) ויוסכם על פעולות שייעשו בכל גן וכיתה בימים שלפני ראש השנה, ביום שלפני יום הזיכרון וביום הזיכרון עצמו. חשוב מאוד להסכים על חלוקת אחריות בין נשות הצוות.

רציונל לאזכור יום הזיכרון לילדים: חשוב להסביר לילדים שבשנה שעברה, הוחלט על יום זיכרון המוקדש רק למלחמה זו שהם בעצמם חוו. נזכיר שהיום נקרא יום הזיכרון לשבעה באוקטובר ולמלחמת חרבות ברזל כיוון שהמלחמה הזו פרצה בשבעה באוקטובר לפני שנתיים. יש לשתף את הילדים שמדובר ביום זיכרון חדש שאופן הציון שלו טרם גובש סופית. יש להסביר לילדים שביום הזיכרון חלק מהדברים נקבע על ידי הממשלה והם אחידים בכל המדינה וחלק אחר נקבע על ידי והמבוגרים והילדים בכל מסגרת חינוכית. שיש דברים שנקבעים על ידי הממשלה כגון היום שבו יחול יום הזיכרון, הורדת הדגל לחצי התורן, האם תהיה צפירה ובאיזו שעה היא תהיה. יש לומר לילדים שכנראה השנה לא תישמע צפירה בזמן הלימודים אלא שהוחלט שתתקיים דקת דומייה. מאוד חשוב להזכיר לילדים שהשנה בתאריך הלועזי המקורי של יום הזיכרון , ב7.10.2025, הם והצוותים החינוכיים יהיו בחופשה, בבית. על כן נעדכן את הילדים שנדבר על היום הזה לפני יציאתם לחופשת חגי תשרי וגם נציין את היום בתאריך העברי, כ"ד בתשרי אחרי שובם מחופשת סוכות.

אפשור ועידוד פעילות חופשית והקשבה והתבוננות בדברי הילדים כל הזמן וסביב אירועים מיוחדים כגון ימי הזיכרון במיוחד: כליווי לפעילות חופשית שמאפשרת הבעה עצמית של הילדים (משחק, ציור, עבודה בחומרים וגם כתיבת סיפורים קצרים בכיתות א'-ב'), מתחילת השנה ועל בסיס יומיומי, חשוב ביותר שגננות ומורות יצפו בפעילות החופשית של הילדים וישוחחו איתם וירשמו שאלות ואמירות מיוחדות של הילדים הנאמרות בדרך אגב. אני מציעה לבנות מעין רשומון אשר יאפשר לנסות להבין איך מפרשים הילדים את חייהם בעת הזו. חשוב ביותר שנקשיב להתרשמויות הילדים ונהיה קשובים לאופן שבו הם מפרשים את המציאות ולמה מדאיג אותם.

שיתוף הילדים בתכנון ניהול היום בגן: ניתן לשאול את הילדים מה הם חושבים שצריך לעשות ביום הזיכרון לשבעה באוקטובר שיצוין השנה אחרי סוכות, ולמלחמת חרבות ברזל, מעבר למה שנקבע על ידי הממשלה, לאור העובדה שמדובר ביום זיכרון חדש. אפשר לשאול את הילדים מה הם חושבים שרצוי שיהיה בגן\בכיתה ביום הזה וגם שיציעו ממה לדעתם כדאי להימנע באותו יום. ניתן לפתוח תיבת הצעות של הילדים וכשבוע לפני ראש השנה לסכם איתם מה מתוך הצעותיהם התקבל ומה לא התקבל ולנמק מדוע. נזכיר לילדים שהשבעה באוקטובר חל השנה בסוכות ושבמוצאי החג יהיה טקס של המשפחות שישודר בטלוויזיה.

הצעה לארגון השיח עם הילדים סביב תפיסותיהם לגבי השנתיים האחרונות ותוכניותיהם לעתיד: ניתן לקיים פעילויות אלה לפני יציאתם של הילדים לחופשת חגי תשרי החל מאמצע חודש ספטמבר 2025. הייתי אומרת לילדים שבימים אלה סביב יום השנה לשבעה לאוקטובר ולתחילת מלחמת חרבות ברזל, אנחנו רוצים לזכור מה היה לנו השנה מאז יום הזיכרון הקודם . וחג הסוכות הקודם לחג הסוכות השנה. באותו מעמד הייתי מסבירה לילדים שנבחר שני ציורים או צילומים של עבודות שכל ילד ירצה שנציג על לוחות הגן ביום הזיכרון. הילדים עצמם יהיו שותפים לתליית ציוריהם.  ציורי וצילומי עבודות הילדים הקשורים ליום הזיכרון לשבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל יהיו תלויים על לוחות הגן  עד כ"ה בתשרי, עד אחרי ציון יום הזיכרון הרשמי לאירועי השבעה לאוקטובר. אחרי כ"ד בתשרי  ייבנה תלקיט של הגן או הכיתה המכיל את כל עבודות הילדים. התלקיט יונגש לילדים ולהוריהם.

בקבוצות הלמידה הקבועות בפעילויות שאמורות להתקיים לפני יציאתם של הילדים לחופשת חגי תשרי הייתי ממקדת את השאלות לדיון על: 1. מה היה לנו השנה? מאז חג הסוכות בשנה שעברה? 2. מה הדברים שאתה הכי זוכר שהיו לך השנה? מהו הדבר הכי משמח שהיה לך השנה? 3. מהו הדבר הכי עצוב שהיה לך השנה? 4. מי שני המבוגרים (מהמשפחה, מהגן, מהטלוויזיה מכל מקום) שאותם ואת מעשיהם אתה זוכר השנה? 5. מי שני הילדים (מהמשפחה, מהגן, מהקהילה, מהטלוויזיה) שאתה הכי זוכר השנה? 6. מה עזר לך להתמודד עם דברים עצובים? מה אתה מבקש מאיתנו הצוות בגן שנעשה כדי לעזור לך להתמודד עם דברים עצובים? אופן ההתנהלות של המפגשים הקבוצתיים בהתאם למה שיעלה בשיחות אישיות וקבוצתיות עם הילדים. על בסיס מסקנות של גנים שיעבדו בדרך זו ניתן היה לגבש המלצות על פעולות נחוצות לחיזוק הילדים והגנים בכלל בשנת הלימודים תשפ"ה. כהמשך עבודה בקבוצות כדאי לשאול מה היית רוצה שנעשה בשנה הקרובה? במה כל קבוצה תרצה לעסוק בפעילויות אחרי סוכות?

ביום הזיכרון הרשמי, בכ"ד לתשרי אני חושבת שהצבת שולחן זיכרון הכולל נר ושלט יזכור ולעתים גם פרחים הוא אפשרי. שולחן הזיכרון יוצב השנה רק בכ"ד בתשרי כיוון שהילדים נמצאים בבתים ב- 7.10. המנהג טוב למבוגרים. הוא גם עשוי לאפשר לחלק מהילדים לשאול שאלות לגבי משמעות נר הזיכרון. חשוב להסביר לילדים שזו עוד דרך לזכור את מי שנהרג במלחמות. אני מאוד ממליצה לא להעניק לילדים את ההסבר הדתי למנהג הדלקת נר הזיכרון כנר נשמה.

דקת דומיה בשעה 11 (או בשעה מוסכמת אחרת) בכל מסגרות החינוך בכ"ד תשרי תשפ"ו . בגן הילדים אני מציעה שיתוכנן מפגש קצר ובסופו תקוים דקת דומיה. ביום הזיכרון עצמו חשוב ביותר שגננות, מחנכות במעונות יום ומורות לכיתות א'-ב' יכינו את הילדים לדקת הדומייה ויסבירו שדקת הדומייה מחליפה את הצפירה. שאנחנו זוכרים מימי הזיכרון המוכרים להם. יסבירו שכדי לכבד את מי שנהרג במלחמות המבוגרים יעמדו דום והילדים לא חייבים לעמוד דום. יש לאפשר לילדים להתקרב למחנכות או להחזיק ידיים עם ילדים אחרים. חשוב לא להעיר לילדים שצוחקים או מדברים. על המבוגרים לשמור על שקט ולהכיל את התנהגויות הילדים בזמן דקת הדומייה גם אם הן לא לרוחן. חשוב לא להנחות את הילדים להרגיש או להיראות עצובים בזמן דקת הדומייה מציעה כאמור לתכנן מפגש קצר של כל הגן ובסופו להכריז על דקת הדומייה.

לא לשתף ילדים צעירים בטקסים בכלל וסביב יום הזיכרון בפרט: אני לא חושבת שמתאים שילדים בגיל הגן ובכיתות א'-ב' ישתתפו בטקסים של מרכזים לגיל הרך ושל בתי הספר. ילדים צעירים אינם מבינים את משמעות חלק מהדברים הנאמרים והתנהלות לפי "כללי הטקס" אינם טבעיים לילדים בגיל זה.

להימנע מסיקור זוועות השבעה באוקטובר: אין בשום אופן לדעתי לסקור, להזכיר, להדגיש את זוועות השבעה לאוקטובר עם ילדים בחינוך לגיל הרך. אין ליזום שיחות בנושא הזה! חשוב לציין את השבעה לאוקטובר כיום שבו התחילה מלחמת חרבות ברזל על ידי התקפה של חמאס על ישראל.

אני מציעה שגננות ומורות ישלחו מייל להורי הילדים ב5.10.2025 (לפני סוכות), מכתב שבו מצד אחד מאחלים חג שמח ושקט ומצד שני נכתוב שאנחנו זוכרים את השבעה באוקטובר . נכתוב שליבנו ביום זה עם משפחות החללים, עם הפצועים ועם החטופים ומשפחותיהם. נציין גם שנתייחס לשבעה באוקטובר בתאריך העברי של 7.10.2023, כ"ד בתשרי יומיים אחרי שובם של הילדים מחופשת חגי תשרי. נציע להורים שיש להם שאלות או התייחסויות לכתוב לגננת אותם במייל הפרטי.

שיתוף הורי ומשפחות הילדים: הכרחי לעדכן את הורי הילדים לגבי דרכי העבודה המתוכננות בגן לפני, במהלך ואחרי יום הזיכרון לאירועי השבעה לאוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. ניתן להיעזר בהורים מעבר לקבלת מידע בעידוד שיחות עם ילדיהם על בחירת הצילומים והציורים המשפחתיים (יש להנחות את ההורים לאפשר לילדים לבחור). חשוב גם לקבל משוב מההורים על דברים שילדיהם מספרים בבית על הנעשה בגן לפני במהלך ואחרי יום הזיכרון.

יש להביא גם בחשבון את האפשרות שבשבעה לאוקטובר תהיה באזורים שונים בישראל אזעקה. יש להתכונן נפשית לאפשרות הזו, לנהוג לפי הכללים ולהסביר לילדים שזו תזכורת שאנחנו עדיין במלחמה.

סיכום

לסיכום, נראה כי שנת תשפ"ו מסתמנת התייחסות די אמביוולנטית הנוגעת לציון יום הזיכרון לאירועי 7.10. אנשים מותשים מהמלחמה המתמשכת והממסד החינוכי לא פרסם הנחיות הנוגעות לציון ה- 7.10 במסגרות החינוך בכלל ובמסגרות החינוך לגיל הרך בפרט. בשנה שעברה, לקראת ציון יום השנה ל7.10 ולקראת מיסוד יום הזיכרון ל- 7.10 ניכרה פעילות הנוגעת לאופן ציון יום הזיכרון הזה. הממשלה החליטה על ציון יום הזיכרון לשבעה באוקטובר בתאריך העברי של 7.10.2023, כ"ד בתשרי. למשפחות כל מי שנפגע בטבח ואחריו חשוב לשמר בזיכרון הקולקטיבי את השבעה באוקטובר ולא רק את התאריך העברי. רצונם זה נטוע בתוך תודעה ציבורית עמוקה על כך שיום הזיכרון ה"אמיתי" הוא ה- 7.10. מה שמסבך את העניינים השנה הוא שהשבעה באוקטובר חל בחג סוכות. הילדים והצוותים החינוכיים מצויים בחופשה. עם זאת, אני חושבת שנכון להתרשם מאיך מפרשים הילדים את מה שקרה להם בשנה האחרונה ואיך התרחשויות אלה קשורות לשבעה באוקטובר. הצעתי כמו בשנה שעברה דרכים פתוחות להקשיב לקולותיהם של הילדים ולהכין אותם לפני יציאתם לחופשת חגי תשירי לקראת ציון יום הזיכרון הרשמי בכ"ד בתשרי מייד אחרי שובם מחופשת סוכות. הצעתי גם לשלוח ב- 5.10, לפני החג מכתב להורים, המתזכר את השבעה באוקטובר לצד זה שהצוותים החינוכיים יאחלו למשפחות חג שמח. אני חושבת שראוי להזכיר להורים שב- 7.10 ב- 21:30 יתקיים טקס לציון יום הזיכרון-טקס שישודר גם בטלוויזיה. עם כל הקושי שבדבר, אני חושבת שלא נכון להתעלם מה- 7.10.