מרצה על הספקטרום האוטיסטי?! מורה או גננת על הספקטרום האוטיסטי!? על הכללת מרצות ומרצים על הספקטרום האוטיסטי כמרצים, כגננות וכמורים

ההחלטה לכתוב פוסט המתמקד בהכללה (inclusion) החלה על מרצים במכללות ובאוניברסיטאות, התגבשה אצלי בעקבות השתתפותי בכנס ה-33 של EECERA שנערך בסוף אוגוסט בברטיסלבה, סלובקיה. הנושא המרכזי של הכנס השנה אכן היה :"חינוך לגיל הרך לכול: לחגוג את השונות ולשאוף להכללה". נושא ההכללה מעסיק אותי במהלך השנים בהקשר של הבטחת תנאים ללמידה ולרווחה רגשית לילדים ולתלמידים. בקורסים שונים שאני מלמדת אני מתמקדת במקורות של שונות (פיזית ממקור נוירולוגי או אחר, תרבותית, עדתית, העדפות אישיות ועוד). בעקבות זאת, אני דנה עם סטודנטיות להוראה ומלמדת על פרקטיקות המאפשרות הכללה. מידי פעם אני גם כותבת בנושא.

אף שבתחילת קורסים המתמקדים ב"חינוך מכיל" שוחחתי עם סטודנטיות על כך שסוגי השונות עליהם אנחנו מדברות נוגעים לכולם: מבוגרים וילדים, מרצים וסטודנטים, לא עלה על דעתי להתמקד בסוגית השילוב  של מרצים או מורים ההמאופיינים על ידי "שונות נוירולוגית", עם דגש על הספקטרום האוטיסטי.  בשיח שלי עם הסטודנטים והסטודנטיות כן התייחסתי להכללה הנוגעת לשונות תרבותית, דתית ועדתית- אבל לא על שונות נוירולוגית ככל שהדבר נוגע למרצים ולמורים.

יתרה מזו, מטרת הדיונים, ההרצאות והמשימות בקורסים שלימדתי הייתה תמיד להגדיל את המחויבות של העוסקים בהוראה לזכויות התלמידים והתלמידות. מטרה מרכזית נוספת בקורסים אלה הייתה להגדיל את נכונותם של צוותי ההוראה להסיר מחסומים מפני השתתפותם של ילדים עם מגוון צרכים מיוחדים בעשייה החברתית והלימודית של מסגרות החינוך. עסקתי בנושא ההכללה של מרצים, של צוותים חינוכיים במערכת החינוך ובאקדמיה. העיסוק היחיד בפרספקטיבה של מורים ומרצים הייתה ממקום של עניין בעמדותיהם ותפיסותיהם הנוגעות להכללת התלמידים הילדים ובחשיבה מה מקדם ומה בולם את הכללת התלמידים.

כל זאת עד האירוע שחווינו אני וד"ר מיכאלה כדורי שלזק (ראש תוכנית תואר שני בחינוך לגיל הרך במרכז האקדמי לוינסקי -וינגייט) בכנס האחרון בברטיסלבה. האירוע שאותו אציג בהמשך, והרצאה מרכזית בכנס יום לאחר מכן, הובילו אותי לחשיבה על הכללה הנוגעת לשונות המתמקדת במרצים ובצוותים חינוכיים.

לסגור את כל החלונות מבלי  להשאיר פתח קטנטן לכניסת אויר במהלך הרצאה בכנס??

אקדים ואכתוב שבאולמות האוניברסיטה שבה התקיים כנס EECERA (Comenius) באוגוסט 2025, כמו בבתים פרטיים ומוסדות רבים בברטיסלבה אין מזגנים. האפשרות היחידה לאוורר את החללים המשותפים באוניברסיטה היא לפתוח חלונות. הגעתי מוקדם לכיתה שבה הייתי אמורה לתת בעצמי הרצאה בכנס. דאגתי להעתיק את קובץ המצגת על הדסקטופ וחיכיתי למרצות והמרצים הנוספים במושב זה וליתר המשתתפים. חברתי מיכאלה הצטרפה אליי ושתינו חיכינו. ראשונות הופיעו שתי מרצות של ההרצאה השנייה במושב מפינלנד. שוחחנו מעט והמתנו ליושבת ראש של המושב והמרצה השלישית. שמה  Marcela Andokova . בהתחלה פנתה Marcela אליי קצרות ווידאה שאני המרצה הראשונה. יצוין שהיושבת ראש של המושב נמנית עם הסגל האקדמי של האוניברסיטה המארחת Comenius. בהמשך היא פנתה לזוג המרצות מפינלנד וסיכמה איתן את אופן ניהול המשוב. היה לי מוזר שהשיחה הזו לא התקיימה בין כל מרצות המושב, אבל התעסקתי יותר במחשבות על ההרצאה שלי. יחד עם המרצה והיו"רית של המושב הגיע איש שתקן (לא ברור היה לי אז וגם היום אם מדובר בבן זוגה או במישהו מהאוניברסיטה המקומית ), שניגש לכל החלונות בחדר בזה אחר זה וסגר אותם מבלי להסתכל מסביב ולומר מילה. חברתי מיכאלה ביקשה כמה פעמים להשאיר חלון פתוח אבל האיש לא הקשיב לבקשתה. לפני תחילת ההרצאות עזב את המקום. עם תחילת ההרצאות נסגרה גם הדלת. הבחנתי באישה צעירה וחייכנית שלבשה חולצה סגולה עם סמל הכנס והאוניברסיטה כמו זו של  הסטודנטים והסטודנטיות שסייעו לכל המשתתפים באדיבות רבה בכל ההיבטים הארגוניים של הכנס. אישה זו התישבה באחד הספסלים האחוריים של החדר ונראתה מעורבת מאוד בנעשה. Marcela 'היושבת ראש פנתה אליי והזמינה אותי להתחיל בהרצאה. היא לא יצרה איתי קשר עין אבל הפגינה בקיאות גדולה מזו שהתנסיתי בהרצאות קודמות שבהן השתתפתי בכנס, עם שמי, תוארי, נושא ההרצאה שלי והשיוך האקדמי שלי. מיכאלה חברתי סייעה לי מאוד בכך שהעבירה את השקפים עבורי דבר שאפשר לי להתמקד בהרצאה. עזר לי מאוד ליצור קשר עין עם אותה אישה צעירה שחשבתי שנמנית עם צוות הסטודנטים. היא נראתה מעורבת בהרצאה. לאט, לאט החום בחדר התגבר. היה ממש קשה לשבת בחלל הסגור. מיכאלה ואני החלפנו דברים קצרים בינינו על קושי זה. מיכאלה שוב ביקשה שלא לומר התחננה שיפתחו את החלון אבל איש לא התייחס. לאט, לאט התבוננתי בסביבה ו"נפל לי האסימון" שכנראה שיושבת הראש (שהזיעה ניכרה גם בבגדיה) היא אישה על הספקטרום האוטיסטי ושסגירת החלונות באה למנוע רעשים מסיחי דעת מהחלל החיצוני (אכן במהלך ההרצאות הקודמות שמענו רעשים). ההרצאות התנהלו כסדרן. החום וחוסר האוויר הקשו על שהייתנו בחדר. ההרצאה של Marcela הייתה קוהרנטית וניתנה באנגלית מצוינת. במהלך ההרצאה היא לא יצרה קשר עין עם איש וגם לא התבוננה במצגת. בדיון בסוף ההרצאה האישה שחשבתי שהיא אחת הסטודנטיות השתתפה באופן מאוד ערני בדיון על ההרצאות השונות ומאוד התפעלתי מהמעורבות והפעלתנות שלה. די ברור לי שאילולא היה זה מושב שבו אני עצמי הייתי צריכה להרצות יש סיכוי סביר שמיכאלה ואני היינו עוזבות את המקום  בגלל החום הקיצוני וחוסר האויר ששררו בחדר.

מחשבות בעקבות האירוע

האמת היא שיצאתי עם כאב ראש מהמושב הזה, אבל השתתפותי בו העלתה שאלות לגבי המתח הקיים בין  יצירת תנאי הרצאה למרצים "עם צרכים מיוחדים" לבין יצירת תנאי למידה סבירים לסטודנטים, גם אם הם בוגרים. ההשתתפות בהרצאה גרמה לי להרהר במשמעויות הגלומות בהכללת מרצים על הספקטרום האוטיסטי בהוראה במוסדות האקדמיים. מיכאלה ואני המשכנו לדבר על ה"אירוע" שמצד אחד גרם לנו למצוקה של ממש ומצד שני העלה סוגיות עקרוניות הנוגעות להכללה שלא טיפלנו בהן קודם. היתרונות של הכללת מרצים ברורים: מימוש פוטנציאל וזכויות לאנשים עצמם, כמו גם הפחתת דעות קדומות על יכולותיהם של אנשים אלה. המרצה שאני חשבתי שהיא "על הספקטרום" הצטיירה כאשת מקצוע מצוינת והצליחה "להעביר את המסר" בתנאים פיזיים קשים. מצד שני עלתה השאלה האם לגיטימי להקשות על הלומדים כדי לאפשר את מימוש הזכויות של המרצים עם הצרכים המיוחדים? בעוד שהיה לי לפני ההרצאה מובן מאליו ש"מותר" להקשות על צוותי הוראה ואף על תלמידים כדי לאפשר השתתפות מלאה של ילדים וסטודנטים עם צרכים מיוחדים, היה לי עצמי פחות מובן מאליו שלגיטימי להקשות על תלמידים ועל ילדים את תנאי הלמידה כדי לאפשר הכללה של מרצים עם צרכים מיוחדים. בעניין מרצים על הספקטרום האוטיסטי עולה שאלה של יכולת לקיים תקשורת רצופה ושוטפת עם הסטודנטים, עם התלמידים.

במשך שנים רבות אני טורחת להבליט את היותו של הקשר מורה-תלמיד, מרצה סטודנט קשר א-סימטרי, שמשמעותו שעל המורה להיות קשוב לתלמידים לסטודנטים, לתמוך בהם ובלמידה שלהם מבלי לצפות אותו דבר מהתלמידים. כך גם אני חושבת שנהגתי במהלך שנות עבודתי כמרצה. פתאום האמת המוחלטת הזו בעיניי התערערה. המשמעות של הכללת מרצים ומורים עם צרכים מיוחדים היא שהקשר בין מרצים לסטודנטים במקרים אלה איננו סימטרי. בעיקר כאשר מדובר באנשים על הספקטרום האוטיסטי המתקשים לעתים להביא בחשבון את הצרכים של האחר, של התלמידים. השאלה האלו המשיכו וממשיכות להעסיק אותי.

אני מבקשת לציין גם שמה ש"סידר" לנו את התמונה במהלך הכנס הוא הרצאה מעולה שמרצה של האוניברסיטה המארחת הציגה בה את תפיסת האוניברסיטה על ראיית הצרכים המיוחדים מסוג האוטיזם כמשהו הנתון על רצף של שונות נוירולוגית ולאו דווקא כפתולוגיה, תפיסה שהתייחסתי אליה כבר בעבר בבלוג שלי בפוסט ששמו "להתייחס אל האוטיסטים כבני אדם שלמים". התוספת הייחודית בהרצאתה מהאוניברסיטה המארחת הייתה שעניין ההכללה חל גם על מרצים ולא רק על סטודנטים. השתתפותנו במושב שהיושבת ראש שלו מצטיירת כאישה על הספקטרום האוטיסטי בתפקוד מאוד גבוה הפכה לעדות לכך שבאוניברסיטה זו לא רק מדברים הכללה אלא גם עושים אותה.

מעגל נוסף נסגר עבורי כאשר גיליתי בטקס הסיום של הכנס שהאישה עם החולצה הסגולה שחשבתי שהייתה סטודנטית היא בעצם דיקנית הפקולטה לחינוך ומארגנת הכנס. נוכחותה במושב לא הייתה כנראה מקרית אלא באה לתמוך בניהול שוטף של אותו מושב.

במקרה של המושב שלנו ברור שהאוניברסיטה השקיעה מאמצים רבים לקיים הלכה למעשה מדיניות של הכללת צוות. נראה כי הושקעו מחשבה ומאמצים כדי לאפשר מתן הרצאה רצוף. אי הנוחות שנגרמה למשתתפי המושב לא נראה כי עמדו במרכז החשיבה של מארגני הכנס. אני משערת שהניחו שרובנו נדע לחיות עם אותה אי נוחות (מה שהסתבר כנכון).  במקרה זה הבחירה של המרצה ושל מארגני הכנס הייתה לעשות ולא להסביר למשתתפי המושב מה עמד מאחורי הפעולות שבאו לאפשר תנאים של מניעת רעש שעלול היה להפריע לניהול הרצאתה של יושבת ראש המושב.

אני חושבת בעקבות ההתנסות שלנו בכנס, שיש לתת הזדמנות להשתתפות מרצים עם צרכים מיוחדים בוודאי בכנסים, אבל מעבר לכך בהכללתם בצוותי הוראה. בנוגע להכללת חוקרים עם שונות נוירולוגית בכלל ועל הספקטרום האוטיסטי בפרט, בסגלים האקדמיים באוניברסיטאות אין כל ויכוח שאנשים אלו יכולים לתרום תרומה משמעותית ולפעמים ייחודית. באשר להוראה דעתי היא שיש להשקיע מחשבה על דרכים להסביר לסטודנטים מה עומד מאחורי הפעולות שמאפשרות השתתפות של מרצים עם צרכים מיוחדים ואף לקיים משא ומתן על דרכים לצמצם את אי הנוחות של הסטודנטים כמו את זו של המרצים.

אין ספק שהצורך במיצוי פוטנציאל וזכויות של אנשים עם שונות נוירולוגית מחייב לחשוב על דרכים להכליל בין צוותי ההוראה מרצים ומרצות עם צרכים מיוחדים דוגמת מורים על הספקטרום. במקביל חשוב לתת את הדעת ליצירת תנאים אשר יאפשרו לצמצם את אי נוחות הסטודנטים למינימום.

בשלב זה אני חושבת שיש להעמיד את הסוגייה על שולחן הדיונים ולחשוב על דרכים מעשיות ליצור תנאיי הכללה לתלמידים ומרצים כאחד. נשאלת השאלה האם וכיצד ניתן לשלב צוותי הוראה על הספקטרום האוטיסטי בהוראה בחינוך לגיל הרך ובחינוך היסודי. זהו נושא שבכוונתי להתעמק בו במחקר ובהוראה בעתיד.

אציין לבסוף שבחיפוש שערכתי מצאתי שמעט מאוד מחקרים מתמקדים בהכללת מרצים וחוקרים על הספקטרום האוטיסטי באוניברסיטאות ובמכללות. פחות מכך יש מחקרים המתמקדים בהכללת גננות ומורים על הספקטרום האוטיסטי בהוראה!