בפוסט זה אתייחס לתהליך מסירת בשורות לא טובות, מצערות, קשות לאנשים אחרים. החלטתי לכתוב את הפוסט בתחילת השבוע האחרון כאשר הודיעו על החזרת שישה חטופים חיים (מתוך מיזוג שתי פעימות מתוכננות) בשבת ועל החזרת ארבע גופות של חטופים ביום חמישי. החלטתי לכתוב לפני החדשות הנוראיות הנוגעות לרצח האכזרי של כפיר ואריאל ביבס ועל החלפתה של גופת אימם שירי ביבס בגופה של אישה אנונימית. בימים הראשונים של השבוע, הבנתי מהתקשורת שנציגים רשמיים יצרו קשר עם משפחות החטופים החיים לבשר על שובם של בני משפחותיהם. לעומת זאת, בתחילת השבוע, משפחות החטופים החללים העידו שלא יצרו איתם קשר אישי. ברור שעניין זהות החטופים החללים דורשת בדיקות נוספות. עם זאת, בעקבות זה שנמסרה לישראל רשימת כל החטופים האמורים לחזור לארץ בשלב הראשון של ההסכם, ניתן היה להסיק לוגית מי החללים המוחזרים עוד לפני שחמאס מסרו הודעה על זהות ארבעת החטופים החללים בפעימה של יום חמישי.
ברור שקל יותר רגשית לבשר לבני משפחה על שובם של חטופים חיים מאשר לבשר על החזרת גופות של חטופים. חשבתי על ההיבטים הפסיכולוגיים המתלווים למסירת בשורות קשות לעומת מסירת בשורות משמחות גם במצב הנוראי של החזרת החטופים החללים, אבל גם במצבים שמדינת ישראל מתורגלת בהם לצערנו של בשורות על חיילים שנהרגו במלחמות ("הותר לפרסום") וגם במצבים פחות טראומטיים שהם חלק מהחיים ומחייבים מתן בשורות לא טובות כמו גילוי מחלות, פיטורים מהעבודה וכו'.
חשבתי גם על מצבים של שיחות בין גננות ומורות עם הורי ילדים במצב של התרשמות מקושי תפקודי או התפתחותי של הילד או במצב של פציעה שקרתה בגן. גם במצבים אלה על המחנכות ליצור קשר עם ההורים ולבשר בשורות לא נעימות.
על עצם המצב הקשה המצריך מתן בשורה קשה אין למבשרים שליטה. אבל קיים הכרח לעשות זאת. וניתן לבשר בדרך שמקבלי הבשורה ירגישו שהם לא לבד בקושי ושלאנשים אחרים מאוד אכפת מהם. בנוסף, מבשרי הבשורות הקשות חייבים לקחת בחשבון כעס, תגובות רגשיות עוצמתיות ולהיערך להתמודד איתם.
ישנם מצבים שבהם ישנו פרוטוקול מסודר ובעלי תפקידים מוגדרים המופקדים על מתן בשורות קשות. כך המצב בצבא לדוגמה. כל האזרחים מכירים את הפרוטוקולים האלו ומשפחות של לוחמים ולוחמות למדו לזהות את המשלחות האלה עוד לפני שבעלי התפקידים נותנים רשמית את הבשורה הקשה. גם בתחום הרפואה מקבלים סטודנטים לרפואה וסיעוד הכשרה הנוגעת למתן בשורות קשות למשפחות. משפחות החטופים היו מלוות על ידי נציגי צבא במהלך כל תקופת השבי. מן הסתם האנשים האלו אמונים על מתן הבשורות הטובות והפחות טובות.
בהכשרת הגננות והמורים ניתנת לעתים הכשרה להתמודד עם עדכון משפחות לגבי הסתמנות של קשיים שהמתעוררים. בקורסים של עבודה עם הורים נכללים לעתים תכנים הנוגעים לשיחות עם הורים סביב קשיים ודרכי התמודדות איתם. המצב של בשורה לגבי התרשמות מקושי של ילד או פציעה בבית הספר הוא באמת מצב הרבה פחות טראומטי מבשורות שקשורות להרג של חטופים או חיילים. עם זאת, פסיכולוגית, הורים חווים לעתים במצבים אלה סוג של אובדן המקשה עליהם לקבל את המידע, את הבשורה. גננות ומורות אינן מוכנות נפשית לעתים להבין, לקבל ולהכיל את ההתנגדות של ההורים לקבל את הבשורה.
עקרונות העשויים להנחות את מתן הבשורה הקשה
העקרונות נגזרים ממטרות מתן הבשורה הקשה והם: 1. שהמשפחה תכיר את המצב לאשורו ותקבל את המידע המדויק ביותר על נסיבות האירוע, כחלק מההבנה שזכותו של הנפגע וזכותה של המשפחה לקבל הכרה ולדעת מהו המצב לאשורו; 2. המטרה הנוספת היא לבנות תשתית של ליווי ותמיכה של המשפחה וליידע את המשפחה אודות פרטי הליווי והזכויות המגיעות להם מעצם הפגיעה המצערת.
העקרונות:
- הכנה וההיערכות של נותני הבשורה לפני המפגש עם המשפחות: ההיערכות חייבת מצד אחד לכלול פרטים על המקרה או המצב הקשה שעליו תינתן בשורה למשפחה. חשוב שנותן הבשורה יחזיק בכל המידע הנחוץ למסירה לבני המשפחה; חשוב גם שנותן הבשורה יחזיק במידע על המשפחה; על עיסוקיהם, גילם, מצבים ורגישויות מיוחדים; מצד שני נדרשת הכנה מנטלית של נותני הבשורה. מה מחשבותיהם לגבי מה עשויים להרגיש ולחשוב מקבלי הבשורה. בנוסף, ההכנה המנטלית של המבשרים היא לחשוב על מה הם עצמם מרגישים וחושבים על מצב הנפגע ועל המשפחה. הכרחי שהמבשרים ירשו לעצמם לחוש אמפתיה של ממש עם המשפחות, מתוך הבנה ברורה שמדובר במשפחות שמרגישות את הרגשות ולא המבשרים עצמם.
- ההיערכות אמורה לכלול מידע מדויק ותיאומים הנוגעים להמשך הליווי אחרי מתן הבשורה. לעתים מדובר בליווי תמיכתי ולעתים בשדה החינוך בהפניות לאבחונים וטיפולים. אבל מסלול הליווי התמיכתי-שיקומי חייב להיות באמתחתם של המבשרים.
- חשיבה על קביעת המפגש עם בני המשפחה ועל מיקום המפגש במקום שהמבשרים מעריכים שהכי פחות קשה למשפחה לקבל את הבשורה, עם מינימום הסחות. ישנם מקרים שהמבשרים מגיעים לבית המשפחה ללא תיאום המפגש. בשדה החינוך חשוב לחשוב מראש על ערוץ התקשורת שבאמצעותו מבקשים פגישה (עדיף בטלפון) ואיך מסבירים את הצורך בפגישה.
- במפגש עצמו, מסירת הבשורה הקשה עצמה: חשוב למסור את המידע באופן מדויק וישיר באינטונציה מתאימה לסיטואציה, אינטונציה שמבטאת את הרגש של המבשר, בדרך שהמבשר עצמו היה רוצה לקבל בשורה כזו בעצמו. חשוב לשדר שמבינים את הקושי. כמו כן חשוב לאפשר לבני המשפחה לשאול שאלות ולהשיב להם תשובות מהימנות. חשוב שהמבשרים יערכו גם לתגובות רגשיות עוצמתיות ולא תמיד מווסתות של בני המשפחה ולהמתין בסבלנות לכך שבני המשפחה יירגעו. חשוב שהמבשרים יימנעו מתחושות ומסרים של ביקורת כלפי התגובות הללו.
- לעתים מקבלי הבשורה עשויים לחוש אשמה על כך שפעולות או הימנעות מפעולות שלהם הביאו למקרה המצער. מאוד חשוב להיות ערים לאפשרות הזו ולהתייחס באופן אמיתי ועובדתי למה גרם לדברים ומה אי אפשר היה לעשות בכל מקרה. בשדה החינוך קורה שאחד הדברים המקשים על הורים לקבל את האפשרות שלילדים שלהם קושי תפקודי או התפתחותי או רגשי הוא המחשבה שהם אשמים ובדרך כלשהי גרמו לקושי. במקרים אלה חשוב ביותר ל"שחרר" את בני המשפחה מהאשמה על דברים.
- חשוב למסור פרטים ראשונים של דרכי הליווי והתמיכה שיבואו בהמשך ולהשאיר מספר טלפון וכתובת ברורה שבני המשפחה יכולים לפנות אליה.
- בסוף המפגש חשוב לשאול את בני המשפחה איזו עזרה הם היו רוצים לקבל ולהתייחס עניינית לבקשותיהם.
- אחרי המפגש חשוב ליזום קשר עם בני המשפחה אחרי כמה ימים לבדוק מה מצב המשפחה ולשאול האם התעוררו שאלות כלשהן בעקבות המפגש. הליווי חייב להימשך זמן רב.
לסיכום, חשוב להפנים שלמרות הקושי שבמתן בשורה קשה, למבשר תפקיד מפתח ביצירת תנאים של קבלת הבשורה מלווה בהרגשה שהאדם המוסר את הבשורה אמפתי עם הקשיים שחווים מקבלי הבשורה. ההימנעות מהרצון למסור את הבשורה הקשה באה לעתים ממקום שהמועמד לתת את הבשורה מתקשה להתמודד עם אי הנעימות שבמסירת פרטים הקשורים למצב הקשה. המחשבה על מקבלי הבשורה וטובתם במצבים קשים מובילה למסקנה שבמציאות שמצבי החיים מחייבים את קבלת הבשורה, חשוב שהמבשרים יעשו זאת בחמלה ואמפתיה תוך מסירת מידע מדויק. חשוב להבטיח ליווי תמיכתי או שיקומי. במערכת החינוך כמו גם במערכות אחרות, אני רואה במסירת מידע על קשיים של ילדים כביטוי של מנהיגות.
עוד "פוסט" חשוב במיוחד בתקופתנו הנוכחות הסוערת ואכן כמוצג וכמוצע, נדרשים "מהמבשר/ת" הכשרה מקצועית וידע מלא, לגבי פרטי האירוע ולגבי משפחת היעד "המתבשרת", מלשון:
"על תבונה ורגישות"…
תודה רבה אר על ההתייחסות. מהסוגיות הלא קלות שיש לטפל בהן בתבונה ורגישות.