מורן סמואל ופרח פילו כאבטיפוסים של חוסן אישי

You are currently viewing מורן סמואל ופרח פילו כאבטיפוסים של חוסן אישי
Created using Midjourney
running girl transp
קבלו עדכונים אחת לשבוע על פוסטים חדשים בבלוג:

בשבועות הקרובים בכוונתי לכתוב מספר פוסטים המתמקדים בחוסן ולהתעמק במשמעותו ובדרכי טיפוחו במשפחות, במסגרות חינוך לגיל הרך ובהכשרת גננות ומורים. בכוונתי להתייחס לחוסן אישי, מקצועי, ארגוני וקהילתי. אעשה זאת בעיקר בשל הרלוונטיות של הנושא בחינוך בכלל ובחינוך לגיל הרך בפרט, תמיד, ובמיוחד בתקופת המתח הביטחוני והאזרחי בעשרת החודשים האחרונים. חשוב לציין גם שאחד ממקורות ההשראה והמוטיבציה לטפל לעומק בנושא החוסן טמון במרכזיות של פדגוגיה של חוסן במכללה האקדמית חמדת המוקדמת בשדות נגב – מכללה שבה אני מלמדת.

בניסיון להתייחס למשמעות הממשית של חוסן אישי, אציג בפוסט זה בקצרה את סיפוריהן של שתי נשים המהוות בעיניי אבטיפוס לחוסן.

מורן סמואל – ספורטאית, מדליסטית פאראלימפית ופיזיותרפיסטית התפתחותית

התוודעתי לסיפורה של מורן סמואל כשומעת בהרצאה שהיא נתנה בכנס המיועד לסטודנטיות וסטודנטים לתואר שני במרכז האקדמי לוינסקי וינגייט בתאריך 25.6.2024. מדובר בכנס שנתי משותף לתוכניות תואר שני בחינוך לגיל הרך וחינוך מיוחד- כנס שבו מציגות סטודנטיות תואר שני את עבודות הגמר המחקריות שלהן. הרצאתה של מורן סמואל, בזכות התוכן שלה ובזכות התנהלותה על הבמה, גרמו לי לחשוב שסיפור החיים של מורן מהווה אבטיפוס של חוסן. מורן סמואלס היא ספורטאית פאראלימפית בענפי חתירה וכדורסל נשים בכסאות גלגלים עטורת מדליות (מדלית כסף באולימפיאדת טוקיו 2020, ארד בריו דה ג'ניירו2016, אלופת העולם בחתירה, 2015). הדף לגבי אולימפיאדת פריס 2024 פתוח. כעדכון לפוסט אציין שבאולימפייד פאריס, זכתה מורן סמואל במדליית זהב.

אציג את סיפור חייה של מורן סמואלס כפי שהיא הציגה אותו ולאחר מכן אסביר מדוע התמודדויותיה עם חסמים, אתגרים ומשברים הופכות אותה ואת סיפור חייה לאבטיפוס לחוסן אישי.

מורן נולדה בשנת 1982 (בת 42) בכרמיאל למשפחה אוהבת. מגיל צעיר בלטה כספורטאית. מורן סיפרה שבגיל 9 (בשנת 1991) רצתה להירשם יחד עם חבר ילדות לחוג כדור סל בעיר מגוריה. התשובה שאימה והיא קיבלו כשבאו להירשם לחוג הייתה שהחוג מיועד לבנים בלבד. אימה (אם לשלוש בנות) לא הייתה מוכנה לקבל את הסירוב ויחד עם מורן נלחמו במערכת על מנת ולהביא לכך שיקבלו את מורן לחוג. מאבקן נשא פרי ומורן הפכה ילדה משתתפת יחידה בחוג הכדורסל.

מורן בלטה כשחקנית כדורסל טובה והפכה במרוצת השנים לכדורסלנית בנבחרת ישראל. בשל כישוריה הספורטיביים מורן שירתה בצה"ל כספורטאית מצטיינת. אחרי השירות המשיכה לשחק כדורסל ובמקביל ללמוד פיזיותרפיה. בשנת 2006, במהלך לימודיה ועיסוקה בספורט, בגיל 24, חוותה באופן פתאומי אירוע של מפרצת (התרחבות של עורק -על בסיס מום מולד) שבמקרה שלה התפרץ בחוט השדרה והביא לשיתוק שלה מהצוואר ומטה. גם במצב מאתגר ומשתק זה נכנסה מורן כלוחמת לתהליך שיקום אינטנסיבי. בסופו של דבר, במהלך השיקום, השתחרר פלג גופה העליון וידיה מהשיתוק והיא נותרה בכיסא גלגלים. אחרי השלמת השיקום, השלימה את לימודי הפיזיותרפיה עם התמחות בפיזיותרפיה התפתחותית, ודחפה להקמתה מחדש של נבחרת כדורסל נשים כסאות גלגלים. "בשנת 2011, העפילה לאליפות אירופה עם נבחרת הנשים בכדורסל כיסאות גלגלים. במקביל הצטרפה גם כשחקנית נבחרת הגברים בבית הלוחם בתל אביב איתה זכתה באליפויות וגביעי מדינה רבים לאורך השנים ושיחקה במשחקי גביע אירופה"(מתוך ויקיפדיה). תוך כדי עיסוקיה בכדורסל כסאות גלגלים החלה מורן להתאמן כחלק מעיסוקיה בספורט נכים בחתירה. פעילותה בחתירה יחיד (החל משנת 2010) הביאה לזכיות בתחרויות בינלאומיות ששיאן הזכייה במדליות האולימפיות.

מורן סמואל היא לסבית שנישאה בטקס אזרחי בניו יורק ללימור גולדברג, מנהלת פרויקטים בהתאחדות לספורט הנכים, והן אימהות לשלושה ילדים.

דרכי התמודדות והמערך הנפשי שמורן מייחסת להם את הצלחתה

מה שהופך את מורן סמואל לדמות שמייצגת בעיניי חוסן אישי טמון בדרכי ההתמודדות שלה עם אתגרים וקשיים משמעותיים בחייה- התמודדות שהובילה ומובילה אותה לשרשרת הישגים אישיים, ספורטיביים ומקצועיים יוצאי דופן. ואכן בהרצאתה הדגישה מורן את המערך הנפשי, התפיסות, הדיבור הפנימי אשר עשויים להביא התגברות על קשיים, ואף להצלחות יוצאות דופן. זהו המערך הנפשי הנחוץ המגדיר והמוביל לחוסן אישי.

חוסן מוגדר כיכולת של יחיד, קהילה או מדינה להתנהג באופן אדפטיבי בעת משבר או בעקבות הפרעה כדי לשוב לרמת תפקוד קודמת או משופרת. חוסן כרוך ביכולת להזדקף מחדש (bounce back), לחזור לתפקוד אחרי משבר. יש לזכור שהחוסן איננו מאפיין אישי מולד אלא משהו שהולך ונבנה במהלך החיים אגב התמודדויות עם אתגרים, שינויים ומשברים! זה משהו שהולך ומתפתח אגב ניהול נכון של גורמי סיכון שהם חלק מהחיים. חוסן מתפתח על בסיס קשרים בין אישיים טובים ותמיכה, ולפי אן מסטן (Ann Masten)  הוא יותר נפוץ ממה נדמה לנו. מדובר בתהליך ממושך של בניית חוסן ולא משהו שקורה במועד מסוים (Masten, A. (2013). Global Perspectives on Resilience in Children and Youth. Child Development). 

חשוב להבין שגיבוש החוסן כרוך בתהליך מתמשך של התמודדויות עם אתגרים הכוללים שילוב של מערך נפשי ופעולות. קיים הכרח בסופו של דבר לפעול בעולם הממשי, לעשות צעדים קטנים שהם אולי בהתחלה מהוססים אבל הופכים בסופו של דבר לפעולות של ממש. חשוב במונחים של מורן סמואל "לעבור את הקו" פיזית ומטאפורית.

בבסיס המערך הנפשי התומך בהתמודדות פעילה ציינה מורן את צורך להבחין בין דברים שעליהם יש לנו שליטה לבין דברים שאין לנו עליהם שליטה. במקרה של מורן היא לא יכולה להירפא מנכותה – הדבר לא בשליטתה; היא כן יכולה לשכלל את יכולותיה הספורטיביות במסגרת ספורט לנכים- יכולות שהביאו אותה להישגים מרשימים. היא ואימה חשבו שבשליטתן להילחם בחוקים מפלים של חוג הכדורסל. היא הרגישה שבשליטתה להשלים לימודים וללדת בסיוע הפריה מלאכותית ילדים (את חלקם היא נשאה ואת חלקם בת זוגתה).

במסגרת הדברים שעליהם יש לנו שליטה חשוב לדבריה לקבוע שאתגרים אינם סופניים. במקרה של מורן היא אמרה שמנטרה שחזרה עליה כדי "להזדקף מחדש" אחרי השיתוק היא שלמרות השיתוק "לא נגמרו לי החיים". כאישה צעירה, סטודנטית וספורטאית בת 24 שהפכה ברגע אחד למשותקת ותלויה בסביבה, היא מצאה לנכון להגיד לעצמה שלמרות הכול לא נגמרו לה החיים ולכן יש לפעול כדי לממש אותם.

אמירה עצמית נוספת שמורן העידה שאימצה היא ש"הכוח (להתמודד עם הנכות) הוא אצלי. אני גדלה במקום של אתגר וקושי. עליי לקחת אחריות (על החיים שלי), חשוב לא לוותר לעצמי". חשוב לדמיין את המהמורות היומיומיות שהיא התמודדה איתם ואת ההחלטות להתאמץ למרות הכאב הפיזי כדי להגדיל את השליטה בגוף שלה.

עקרון נוסף שהציגה מורן הוא הדגשה של הדרך, של תהליך ההתמודדות ללא קשר לתוצאה. היא הסבירה שהמחשבה על הדרך, על כל צעד בנפרד משחררת מהסטרס של החתירה לתוצאה. זאת ועוד, היא הדגישה את החשיבות בניית פיגומים כדי להתמודד עם משמות גדולות. לקחת את האתגר בצעדי ביניים קטנים. הצלחות גדולות מתבססות על מאמץ יומיומי וצעדים יומיומיים קטנים.

לבסוף היא דיברה על חשיבות הפעולה. לעשות. כל המערך הנפשי התומך והמדרבן נועד להביא לפעולה בעולם הממשי. הפעולה עשויה להיות קשורה לעזרה עצמית, לאימון בספורט תחרותי, להתמודדות עם קושי להביא ילד לעולם, להתמודדות עם התנהגות של ילד. בכל המצבים האלה נדרשות פעולות מושכלות.

לסיכום, מורן סמואל, ילדה פעלתנית מכרמיאל, שהחיים הנחיתו עליה אתגרים חברתיים (חסימת אפשרות להתאמן כילדה בכדורסל) ומהמורות בריאותיות (שיתוק פתאומי על בסיס מום מולד שלא הייתה מודעת אליו), לא זו בלבד שחזרה לתפקוד הקודם אלא שבעקבות התמודדויותיה עם האתגרים הגיעה להישגים אישיים ובין לאומיים בזכות התמודדות אינטנסיבית, מתמידה, עיקשת עם משברי החיים שלה. אף שהיא לא הרבתה לדבר על כך די ברור שהוריה תרמו בילדותה לאמונה שלה בעצמה. בעקבות זאת נראה שהיא השכילה לבנות לעצמה כאישה בוגרת מערכת תמיכה משפחתית שתורמת להמשך שגשוגה המקצועי כספורטאית פאראלימפית וכפיזיותרפיסטית. בשל כל אלה אני רואה את סיפור חייה כאבטיפוס של חוסן.

פרח פילו, חברת בארי בת 76, חילצה את עצמה במהלך טבח השביעי באוקטובר בקיבוץ שלה

פרח פילו, חברת קיבוץ בארי בת 76 שחילצה את עצמה מממ"ד ביתה אחרי 48 שעות שהחלו בשעה 6:29 בשביעי לאוקטובר, אחרי שהות לבד בממ"ד , מצטיירת בעיניי כאבטיפוס של חוסן. לסיפור חילוצה העצמי והישרדותה נחשפתי תחילה בצפייה בקטע מתוך ריאיון איתה בטלוויזיה. התרשמתי עמוקות מסיפורה וממה שהיא הקרינה כאדם בראיון ובחיפושיי באינטרנט מצאתי הקלטה של ראיון של בן שני איתה ממאי 2024 כחלק מהתוכנית "תשמעו סיפור". מפנה כאן ל ראיון עם פרח פילו בערוץ כאן 11 עם בן שני.

הדמות המצטיירת מהריאיון עם בן שני, שיודע להקשיב בעניין, באמפתיה וברגישות, היא דמות של אישה מודעת לעצמה, מיטיבה להתבונן ולהבין את הסביבה, אישה שמפגינה שילוב נדיר של עוצמה ורגישות בין אישית. פרח היא אם לשני ילדים בוגרים וחמישה נכדים. היא רגילה לגור בגפה בקיבוץ מאז בנה ובתה הבוגרים עזבו את הבית. בבוקר השביעי לאוקטובר שמעה את האזעקות ולפי הנוהל נכנסה לממ"ד. בהיותה על סף דלת הממ"ד הבחינה שאין במיטה שבממ"ד שמיכה ומשכה פנימה שמיכה שבעתיד תשמש אותה ותקל עליה. בהמשך הריאיון היא מספרת עוד שלפני כעשר שנים היה לה חלום בלהות שבו הופיעו דמויות של מחבלים שמנסים להשתלט עליה בהיותה בממ"ד. הדבר גרם לה לאי שקט בחודשים הבאים והיא ביקשה מביתה שתדאג להתקין לה מנעול לממ"ד. ואכן מצאו מנעולן מומחה בשדרות אשר התקין לה מנעול בממ"ד. המפתחות הוכנסו למנעול מתוך הממ"ד והושארו שם דרך קבע. על כן עם כניסתה לממ"ד בבוקר 7.10 נעלה פרח את הדלת אחריה והתיישבה על המיטה בפינה שלא תהיה חשופה לדלת. מהשיחות שהתנהלו בקבוצת הוואטסאפ של הקיבוץ הבינה פרח שיש מחבלים בקיבוץ והם משתלטים על הבתים, שורפים אותם והורגים אנשים. היא סיפרה שבשלב זה הבינה את חומרת המצב וצצה לה המחשבה שאחרי היום הזה אף אדם שחי בקיבוץ לא יישאר כפי שהיה לפני אירועי השביעי לאוקטובר. בשלב כלשהו היא נזכרה שיש ספר תהילים בממ"ד שבתה החוזרת בתשובה השאירה. היא חיפשה ומצאה את הספר וגיבשה לעצמה למרות היותה אישה לא דתיה תפילה, מנטרה, שאמרה לעצמה שוב ושוב ושוב "אני מוגנת, אני מוגנת, אני מוגנת. תודה לך יקום שאתה מגן עלי. תודה אלוהים בכל השמות שקוראים לך. תודה לרבי מלובביץ שמתפלל בשבילי…". כמו כן, פרח מצא בממ"ד בקבוק מים וביסקוויטים ובריאיון אחר אמרה שהיא "חילקה לעצמה" כל כמה זמן מהשתייה וממעט האוכל. אחרי כמה שעות הבינה שמחבלים נמצאים בביתה. הם ניסו לפתוח את הממ"ד, לנסר את דלת הממ"ד ולא הצליחו. בהמשך שמעה יריות ורעשים שונים. בדיעבד הבינה שחיילים נכנסו לבית וניסו להכניע את המחבלים. ייתכן שהמאבק עם החיילים תרם לכך שהמחבלים הפסיקו בשלב מסוים לפתוח את דלת הממ"ד. בשלב מאוחר כלשהו הבינה שהובאו לבניין כלים כבדים כדי להרוס את הבית על המחבלים. כך עברו עליה כ-48 שעות. בבוקרו של יום ב', 9.10, כשלא שמעה יותר רעשים וסבלה מחולשה החליטה לעשות מעשה ולעזוב את הממ"ד דרך החלון כי חששה לפתוח את הדלת. היא התבוננה מחוץ לחלון הממ"ד שאותו פתחה והנוף שנגלה לעיניה לא היה הנוף המוכר. היא ראתה רק הריסות. הגינה שלה ושל שכניה נעלמה וכך גם בית השכנים. פרח החליטה לא להתרכז בסביבתה המבהילה ולקפוץ מהחלון. אבל היא הייתה יחפה וברוב תושיה זרקה את השמיכה למטה וקפצה עליה. בהמשך, כדי לא להיפצע הניחה לפניה את השמיכה ופסעה עליה במקום על הזכוכיות ומה שנותר מהבניינים ההרוסים. היא התקדמה כך בזהירות עד שכמה מטרים מהבית גילתה קלנועית. היא התיישבה בקלנועית, התניעה אותה ונסעה לשער הכניסה של הקיבוץ מבלי להסתכל אחורה. בשלב זה של פינוי עצמי הקיבוץ היה ריק מאדם. החיילים שהתקבצו בשער הכניסה לבארי הופתעו לגלות תושבת חיה מגיחה מהקיבוץ. השערתם הייתה שכל הניצולים הוצאו כבר מהקיבוץ. פרח סיפרה על שיחה מרגשת עם חייל שיכול להיות נכדה שמיהר לגרוב לה את הגרביים הנקיות האחרונות שהיו לו כשראה אותה מתהלכת יחפה. בשלב זה היא גילתה שהחיילים הבינו שהיא התושבת מבית 425 שבנה ביקש שיחלצו אותה ממנו. אחרי הקרב העיקש שהתנהל בביתה, שבו היו כאמור 12 מחבלים, החיילים שיערו שאין איש חי בממ"ד ולא ניסו לפתוח אותו. מדהים הרוגע על פניה כשהיא מספרת את הסיפור שלה והחיבה שהיא מרעיפה על החיילים. דמעות וצער עלו על פניה בשעה שסיפרה על התאומים ליאל וינאי חצרוני בני ה-11 שלמדה בדיעבד שנרצחו על ידי המחבלים כמו גם הסבא והדודה איילה חצרוני שגידלה אותם. במהלך הריאיון שנערך במאי, כשבעה חודשים אחרי הטבח, לא ניכר כעס בקולה של פרח על כך שלא ניסו לבדוק מה קורה איתה. לשאלה איך היא עכשיו היא ענתה בצורה מעוררת התרגשות שאחרי החוויה הקשה שעברה, היא מרגישה שהיא חזקה ואם היא עברה את התופת הזו במשך 48 שעות לא יימצא כנראה דבר אשר יצליח לשבור אותה. היא הדגישה שהיא לא גיבורה, "סתם" חזקה. וגם מייחלת לחיים נורמליים שלה ושל קהילתה.

ניתן לראות בהתמודדותה של פרח עם איימי השביעי לאוקטובר שילוב של תושיה וחוסן נפשי. היא זיהתה בסביבתה הכל-כך מאיימת דרכי התמודדות להצלת חייה מצד אחד ולהפחתת החרדה מצד שני. היא נקטה בפעולות מצילות חיים: פרח דאגה שיהיה לה מנעול לדלת הממ"ד כשהיא חשה לא בטוחה בבית שלה (המנעול היה גם לדבריה ככל הנראה גורם מרכזי בהצלת חייה); בנוסף, היא העריכה שתצטרך את השמיכה ודאגה לקחת אותה לממ"ד והיטיבה להשתמש בה ביציאה מהממ"ד כדי לא להיפצע. היא החליטה בעיתוי המתאים להסתתר ולא להשמיע קול בממ"ד וכאשר העריכה שהגיע זמן לצאת מהממ"ד היא חילצה את עצמה ממנו. כך גם האיתור והשימוש בקלנועית שבעזרתה יצאה מהקיבוץ ההרוס. לצד הפעולות שהיא עשתה כדי לחלץ את עצמה היא השכילה להשתמש באסטרטגיות פסיכולוגיות להפחתת החרדה בשעות הארוכות של המתנה בממ"ד המאוים. היא אימצה לעצמה תפילה\מנטרה שעזרה לה להרגיש מוגנת והרגיעה אותה בשעה ששום פעולה ממשית לא יכלה לעזור לה. כמו כן ההחלטה לא להסתכל אחורה, לא להתבונן בהרס סביבה סייעו לה לשמור על הפעלתנות הנדרשת להוציא את עצמה מהתופת. לבסוף, מלבד העניין המרכזי במקרה של פרח שהוא החילוץ העצמי שלה, ראוי לציון שהיא עצמה הדגישה שבעקבות החוויה הזו היא מרגישה חזקה, מרגישה ששום איום לא יכול לה.

לסיכום בפוסט זה הצגתי שני סיפורי חיים המייצגים חוסן. מדובר באתגרים וקשיים עצומים שמורן ופרח נאלצו להתמודד איתם. שתיהן הפגינו חוסן בדרכי ההתמודדות עם האתגרים קיצוניים (שיתוק במקרה של מורן סמואל ואיום טרור במקרה של פרח פילו) ובעקבות התמודדותן, הן הרגישו חזקות ומסוגלות יותר מלפני ההתמודדות. אני חושבת שסיפורים של מורן סמואל ושל פרח פילו עוזרים להבין לעומק מהי המשמעות של חוסן ומהי המשמעות של האמונה ביכולת שלהן להתמודד עם קשיים כל עוד הן חיות. היכולת לקרוא את המציאות ולזהות ולנצל הזדמנויות לצורך התמודדות מיטבית בלטו בשני הסיפורים. הניסיון להבין את סיפורי החיים ודרכי ההתמודדות של מורן ושל פרח מראים עד כמה חשוב לא להתקרבן, לא להשליך אחריות ואשמה על אחרים; עד כמה חשוב לקחת אחריות. כמו כן כמו שמורן אמרה, גם אחרי השיתוק "לא נגמרו לה החיים" ויש מקום לפעול.

בפוסטים נוספים שבכוונתי לפרסם בשבועות הבאים אנסה להתייחס לשאלה מה אנחנו כמחנכים (הורים, גננות, מטפלות, מורות ומורים, מכשירי גננות מורות ומורים) יכולים לעשות על מנת לטעת בילדים ובסטודנטים להוראה את האמונה ביכולת ההתמודדות שלהם עם אתגרים אישיים, מקצועיים, ביטחוניים ואת הנכונות להתמיד בהתמודדות עד להתגברות על הקושי גם כהכנה להתמודדות הבאה. חשוב לזכור שהחוסן איננו תכונה קבועה ומולדת אלא יכולת מתפתחת כפועל יוצא של שילוב של מאפייני האדם ומאפייני התמיכה של הסביבה. חשוב לזכור שכל התמודדות מוצלחת תורמת לתחושת המסוגלות העצמית והחוסן. לכן נשאלת השאלה כיצד מערכות חינוך ומוסדות להכשרת גננות ומורים הופכים עצמם לגופים עם חוסן ומכשירים את הקרקע לגיבוש החוסן של התלמידים והסטודנטים. קיים הכרח לתרום לגיבוש החוסן וכחלק ממנו לגיבוש ולשכלול אסטרטגיות התמודדות עם מגוון קשיים כיוון שישנה וודאות שכל אדם יצטרך להתמודד במהלך חייו עם שורה של אתגרים, חלקם צפויים יותר וחלקם בלתי צפויים לחלוטין.

לפוסט הזה יש 4 תגובות

  1. אשר וינשטיין

    תודה לך על "פתיחת הצוהר", בתחומי החוסן האישי, של שתי הגבורות המרגשות, המהוות אות ומופת להגברת והטמעת החוסן הלאומי של כולנו ובמיוחד של ילדינו הרכים.

    1. clodieta

      תודה רבה אשר על ההתייחסות. אכן נשיםן מיוחדות מאוד.

  2. תמר ורטה-זהבי

    קלודי יקרה,
    את מאוד, מאוד צודקת שניתן "להוציא" סכמות מנטאליות והתנהגותיות מהעדויות הללו וללמד אותן בדרכים הולמות ילדות וילדים.
    תודה.

    1. clodieta

      תודה רבה לך תמר על ההתייחסות.

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.